דיספלזיה של מפרק הירך/ Hip Dysplasia
המדריך שלנו נכתב ע"י וטרינרים מוסמכים, אולם אינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף לייעוץ
וטרינרי.
אם חיית המחמד שלכם מציגה סימפטום חריג, צרו קשר עם וטרינר
לקבלת ייעוץ.
מה זה דיספלזיה של מפרק הירך אצל כלבים?
מצב אורטופדי שכיח ונפוץ, במיוחד בקרב כלבים בינוניים וגדולים. מדובר לרוב בהתפתחות לא תקינה של מפרק הירך, מה שמוביל לחוסר יציבות ובהמשך, לדלקות ושינויים מבניים כרוניים של המפרק. במצב של מפרק ירך בריא, הראש בצורת כדור של עצם הירך משתלב היטב בשקע האגן. אצל כלבים עם דיספלזיה של מפרק הירך, אין התאמה מיטבית של הכדור בתוך השקע, מה שעלול להוביל למפרק רופף ולא יציב, או לעצמות שמתחככות זו בזו בצורה לא אחידה במקום לנוע בצורה חלקה.
הסיפור של גולדי
הבעלים של גולדי חשבו בהתחלה שהסיבה לשינוי ההתנהגותי שלו היא אלונה, התינוקת החדשה. גולדי, הרועה הגרמני האהוב שלהם, היה נראה שפוף יותר ועצבני. הוא לא רצה כמעט לקום, לשחק או לצאת לטיולים עם העגלה והשיא הגיע כאשר נהם בכעס על אלונה הקטנה בזמן ששיחקה איתו. אובדי עצות וחוששים, הם הגיעו לווטרינרית. בדיקה גילתה שלא מדובר בבעיה התנהגותית אלא בכאב חמור במפרק הירך. עוד באותו יום גולדי הורדם, עבר כמה בדיקות הדמיה ואובחן כסובל מדיספלזיה של מפרק הירך. גולדי הופנה למרכז המומחים הקרוב, שם נותח בפרוצדורה מורכבת של החלפת מפרק הירך. לאחר ההתאוששות, החל בטיפולי הידרותרפיה בהליכון מים במרכז שיקומי וכעבור חודשיים, כבר חזר לעצמו לגמרי.
מה גורם לדיספלזיה של מפרק הירך?
- תורשה – במרבית המקרים, נראה שיש דיספלזיה של מפרק הירך מרכיב גנטי חזק.
- תזונה – צמיחה מהירה ותזונה לא נכונה במהלך ההתפתחות המוקדמת של הכלב עלולים להגביר את הסיכון לדיספלזיה של מפרק הירך. צריכה קלורית מופרזת או דלה מדי ותזונה לא מאוזנת עלולים לשבש את אספקת הנוטריינטים החשובים להתפתחות המפרק. עלייה מוגזמת במשקל עלולה גם היא להפעיל לחץ נוסף על המפרקים המתפתחים.
- פעילות גופנית מאומצת – פעילות כמו קפיצות או ריצה על משטחים קשים, ללא עלייה הדרגתית ב״סרגל מאמצים״ ובעיקר בקרב גזעים גדולים בגיל צעיר מאוד, עלולה לגרום לזעזוע ולפגיעה בהתפתחות מפרקי הירך. מנגד, גם חוסר בפעילות גופנית עלול לפגוע בהתפתחות התקינה של העצמות והרקמות הרכות באותו איזור.
- משתנים הפוגעים בקצב הגדילה התקין – לדוגמה, טראומה בגיל צעיר. נמצא שגם סירוס ועיקור בגיל מוקדם עלולים לשבש את קצב הגדילה, ובכך לפגוע בהתפתחות התקינה של המפרק.
סימנים שיעזרו לכם לזהות דיספלזיה של מפרק הירך
- צליעה או קושי בהליכה: צליעה בולטת, העדפה לאחת הרגליים האחוריות, קושי להתרומם, לטפס במדרגות או לקפוץ. הצליעות הקלאסיות מופיעות לרוב לאחר שכיבה ארוכה או לחילופין לאחר פעילות גופנית מאומצת
- ירידה בהיקף הפעילות הכללית: קושי לעמוד בקצב, נטיה להתעייף בקלות וחוסר רצון או ענין לעשות דברים שאהבו לעשות קודם.
- נוקשות וירידה בטווח התנועה: קושי להאריך או לכופף את הרגליים האחוריות במלואן, קושי לקום לאחר רביצה ארוכה
- הליכה של "קפיצת ארנבת": חלק מהכלבים יילכו קצת כמו ארנבת, כאשר שתי הרגליים האחוריות נעות יחד, בדומה לתנועת דילוג במקום הליכה רגילה לסירוגין.
- כאב או אי נוחות באזור מפרקי הירך: יבבות, הירתעות ממגע או תוקפנות כאשר נוגעים להם באזור הירכיים.
- ניוון שרירים: עם הזמן, השרירים סביב מרפקי הירך עלולים להיחלש ולהתנוון עקב שימוש מופחת וניידות מוגבלת. זה עלול להוביל לאובדן ניכר של מסת שריר בחלק האחורי.
התסמינים במקרה זה ישתנו בהתאם לחומרת המצב.
איך מאבחנים דיספלזיה של מפרק הירך?
החשד הראשוני יתעורר לרוב לאחר שלב ההיסטוריה הרפואית וציון כל הסימנים הנראים לעין . ייתכן גם שהווטרינר שלכם יבקש מכם לצלם את הצליעות בבית במידה ואינן נראות במרפאה. הווטרינר יבצע בדיקה גופנית של הגפיים האחוריות ובעיקר מפרקי הירכיים על מנת לבדוק אם יש חריגות, כגון חוסר יציבות, כאב או טווח תנועה מוגבל. משם יעבור לבדיקות בהרדמה- ביצוע מניפולציות אשר ידגימו פריקה וחזרה של מפרק הירך (מבחן אורטלני) וצילומי רנטגן מדויקים, שקשה לבצע בכלב ער בשל עוצמת הכאב וההתנגדות. ייתכן ותבוצע גם שאיבה של נוזל המפרק כדי לבחון האם מדובר בדלקת או יש זיהום. במקרים מיוחדים בלבד יהיה צורך בהדמיות מתקדמות יותר כגון CT ו-MRI.
איך מטפלים בדיספלזיה של מפרק הירך?
- שמירה על משקל תקין ופעילות גופנית קבועה ומתונה – שתמנע פגיעה במפרק
- תזונה – מעבר לתוספי תזונה או מזונות רפואיים המכילים חומרים חיוניים כגון כגון אומגה-3, גלוקוזמין וכונדרטין, התומכים בבריאות המפרקים ומעכבים את תהליך הניוון של הסחוס.
- טיפול תרופתי – תרופות נוגדות דלקת לטיפול בכאב ותרופות לדיכוי כאב עצבי שמקורו באזור הפגוע-
- פיזיותרפיה והידרותרפיה – תרגילים טיפוליים וטכניקות עיסוי שונות יכולים לסייע בחיזוק השרירים, שיפור יציבות המפרקים, לספק הקלה בכאב ולשפר את הניידות.
- טיפול ב-PRP – שימוש בתאי הדם של המטופל עצמו כדי לרפא רקמות פגועות.
- התערבות כירורגית – במקרים חמורים יותר או כאשר הטיפול השמרני אינו מספק הקלה, ישנם 4 הליכים כירורגיים אפשריים:
- הסרת הראש וצוואר הירך (FHO) – אפקטיבי יותר בגזעים קטנים וצעירים יחסית.
- החלפת מפרק ירך מלאה (THR)- הסרת הכדור והחלפתו בכדור מלאכותי שיעזור בייצוב המפרק.
- אוסטאוטומיה משולשת של האגן (TPO): הליך כירורגי מורכב המבוצע בדרך כלל על כלבים צעירים כדי לתקן את מיקום המפרק על ידי שינוי כירורגי של צורת האגן.
- צריבת לוחית הגדילה ברצפת האגן (JPS)- פרוצדורה מאוד אפקטיבית והרבה פחות פולשנית שיכולה להתבצע רק עד גיל 4 חודשים.
הידעת?
פעילות גופנית סדירה ומבוקרת כמו שחייה או הליכה יכולה לסייע בחיזוק השרירים סביב מפרק הירך.
ברוב המקרים, גורים נולדים עם ירכיים תקינות -תהליך התפתחות הדיספלזיה מתחיל זמן קצר לאחר הלידה כאשר הסחוס הופך לעצם. התקופה הקריטית ביותר לגדילה היא עד גיל 8 שבועות, ולכן חשוב במהלך תקופה זו לא להאכיל יותר מדי ולא לעשות פעילות גופנית מוגזמת מדי.
דיספלזיה של מפרק הירך שכיחה יותר בגזעים מסוימים, מה שמעיד על כך שיש מרכיב גנטי להפרעה.
טיפ מווטרינר
כשמדובר בכלבים גזעיים, במיוחד גדולים, כדאי תמיד לפנות למגדלים המורשים מטעם מועדון הגזע. מגדלים אלו דואגים לבצע צילומי ירך שגרתיים להורים בכדי למנוע כמה שניתן את התופעה בקרב הצאצאים שלהם. ניתן גם לבקש תעודה מיוחדת המאשרת זאת. עם זאת, חשוב לדעת שלא תמיד הבעיה מוגבלת לכלבים גזעיים ונפוצה מאוד גם בכלבים מעורבים בגדלים אלו.
כמה זה יעלה לכם?
מה חדש בתחום?
כפי שכבר הבנתם, די הרבה. בהיבט התרופתי, משפחת תרופות חדשה יכולה לסייע בהפחתת הכאב באמצעות זריקה אחת לכמה שבועות וללא תופעות לוואי. בהיבט השיקומי, חלה התמקצעות משמעותית בתחום הפיזיותרפיה וההידרותרפיה אשר מסייעת מאוד בשיקום ובתחזוקה של כלבים הסובלים מבעיה זו.
גזעים בסיכון גבוה לחלות בדיספלזיה של מפרק הירך
הידעת?
לעשות חיותא כשחיית המחמד
בריאה זו החלטה נבונה.
אם עושים חיותא כשכבר קיימת מחלה - היא לא מכוסה