המדריך המקיף
למחלות ומצבים רפואיים
של כלבים וחתולים

אבנים בדרכי השתן/ Bladder Stones

אבנים אשר נוצרות בכליות ובשלפוחית השתן כתוצאה מהתגבשות של מינרלים שמקורן בחוסר איזון בריכוז המינרלים, שינויים בתנאי החומציות, הפרעות מבניות בדרכי השתן, מחלות מטבוליות ומחלות תורשתיות. האבנים עשויות להיות זעירות או להגיע לגודל של כדור טניס! במקרים חמורים בהם הן נתקעות בצינורות השופכן או השופכה, עלולות האבנים לגרום לחסימה או קרע של דרכי השתן ובעקבות כך, למצב מסכן חיים.

אבצסים תת-עוריים/ Subcutaneous Abscesses

אבצס, או בעברית “מורסה”, הוא כיס ברקמות פנימיות של הגוף המכיל נוזל מוגלתי המורכב מתאי דלקת ולרוב גם מחיידקים. האבצס נוצר על ידי מערכת החיסון כדי לבודד גורם זר מהמשך התפשטות בגוף ולאפשר לחימה מקומית בו. רוב האבצסים מופיעים ברקמה התת-עורית ובהם נדון. הם מלווים בנפיחות ובכאב וכשהם נפתחים, יוצא מהם נוזל מוגלתי רב ונשאר פצע באיזור. פעמים רבות לא רואים אותם עד לשלב מאוחר, משום שהם מצויים תחת הפרווה. אבצסים נפוצים מאוד בחיות מחמד ולרוב ניתנים לטיפול יעיל עד להחלמה מלאה.

אטופיק דרמטיטיס/ Atopic Dermatitis

ממש כמו אצל בני אדם, כלבים יכולים לפתח אלרגיות, כלומר רגישות יתר לחומרים שונים שלרוב אינם מזיקים – כמו צמחים מסוימים, קרדית האבק, נבגי עובש, מזונות מסוימים או גורמים סביבתיים אחרים. במקרים של אטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור), האלרגנים חודרים דרך העור וגורמים לתגובות גרד במספר איזורים בגוף, בעוצמות משתנות.

אלופציה X/ Alopecia X

אלופציה X היא תופעה של שיבוש מחזור צמיחת השיער הרגיל, אשר מובילה לקרחות (אלופציה בשפה רפואית). זו תופעה הנפוצה לרוב בקרב כלבים בעלי שיער צפוף (plush coat). המראה האופייני של התופעה היא התקרחות לאורך כל הגוף, מלבד אזור הראש וקצות הגפיים. המנגנון מאחורי המחלה אינו ברור עדיין וישנן מספר השערות לגבי המקור שלה, כמו גם כמה טיפולים ניסיוניים.

אסתמה/ Asthma

אסתמה של חתולים היא מחלה כרונית של הסימפונות- צינוריות האוויר המחברות בין קנה הנשימה לריאות. המחלה מאופיינת בהתקפי קוצר נשימה ברמות ובתכיפויות משתנות בין חתול לחתול שעלולים להיות לעתים בעלי מראה דרמטי ביותר. במרבית המקרים, טיפול נכון יאפשר שליטה טובה בסימנים ואיכות ותוחלת חיים נורמליות לגמרי. מקרים קשים יכולים להצריך לעתים טיפול חירום.

אפילפסיה/ Epilepsy

עווית נוירולוגית (Seizure) המתרחשת כאשר מוקד של תאי עצב (נוירונים) בקורטקס מבצע ירי חשמלי מוגזם ומסונכרן, יחד עם סביבה מוחית שמאפשרת ומעצימה את הגירוי. כאשר אין גורם ראשוני ברור מאחורי עוויתות אלה (מחלה זיהומית, פגיעה טראומתית או גידול מוחי), אנו קוראים לתופעה אפילפסיה.

כלבים עם אפילפסיה עלולים לחוות שני סוגי עוויתות (התקפים):  עווית חלקית ממקור מוחי או עווית כללית.  עוויתות אלה יימשכו בד”כ זמן קצר כ 30 שניות ועד למספר דקות. בדרך כלל תוכלו להבחין בכמה סימנים מקדימים להתקף אפילפטי – הכלב ייראה פתאום מודאג, לחוץ, מסוחרר או מפוחד. הוא עלול לחוות הפרעות בראייה, להתחבא או לחפש עזרה או תשומת לב מבעליו. בעווית מלאה, יהיו גם שינויים התנהגותיים בתום ההתקף- בלבול  וחוסר היתמצאות זמני, עיוורון זמני, צמא או רעב מוגבר. ברוב המקרים, מספר דקות מרגע סיום העווית הכלב כבר מתאושש וחוזר לעצמו בהדרגה.

גידולים בטחול/ Spleen tumors

גידולים בטחול הם אחת הבעיות הרפואיות החמורות שכלבים סובלים מהן בשיעור גבוה יותר בהשוואה לבעלי חיים אחרים. הטחול הוא איבר עתיר כלי דם הנמצא בקדמת חלל הבטן ומשתתף בתהליכים חשובים של מערכת הדם והלימפה. גידול בטחול יכול להיות שפיר או ממאיר והסיכון הנובע ממנו הוא כפול. ראשית, בשל העובדה שהטחול הוא כאמור איבר עתיר כלי דם, הגידול עלול לגרום לדימום פנימי, לעתים בעוצמה כזו שתגרום למוות תוך זמן קצר. שנית, חלק ניכר מהגידולים בטחול הם סרטניים, ולאור תפקידו המרכזי במערכות ההובלה, הם עלולים לשלוח במהרה גרורות לאיברים נוספים בגוף.

לאור תפקידו, הטחול הוא גם איבר הקולט אליו במהרה תאים סרטניים ממקורות שונים בגוף, ולכן פעמים רבות הוא בעצמו סובל מגידול גרורתי ממקור אחר.

סיכויי ההחלמה מגידול בטחול משתנים מאוד בהתאם לסוג הגידול ולטיפול.

גידולים סרטניים בשלפוחית השתן/ Urinary Bladder Cancerous Tumors

גידולים בשלפוחית השתן הם הגידולים הנפוצים ביותר של מערכת השתן בכלבות ובכלבים. הרוב הגדול של גידולים אלו הוא מסוג קרצינומה של תאי הדופן בשלפוחית (Transitional Cell Carcinoma, או בקיצור TCC). מקורם של חלק קטן מהגידולים ברקמות אחרות, למשל ליומיוסרקומה של רקמת השריר או לימפומה של תאי החיסון. מדובר בגידולים פולשניים וממאירים שגורמים נזק מקומי לרקמות איברי השתן ועלולים גם לשלוח גרורות לאיברי גוף אחרים.

גידולים שומניים (ליפומה)/ Lipoma

תאי השומן, המכונים גם ליפוציטים או אדיפוציטים (lipocytes / adipocytes), פרושים בעיקר בשכבת השומן התת עורי, אך גם בין השרירים, סביב המעי, סביב הלב, ובמקומות נוספים. בדומה לרקמות שונות, גם ברקמת השומן עלול להתרחש תהליך של גדילה בלתי מבוקרת של תאים היוצר גידולים. למרבה המזל, ברוב הגדול של המקרים מדובר בגידולים שפירים (כאן מדובר על ליפומה, לא לימפומה), אך חשוב לוודא זאת ולשלול גידול שומני ממאיר (ליפוסרקומה) או גידולים מוקפים שומן תת עורי שעלולים להיות ממאירים (גידול תאי מאסט, למשל). ליפומות יכולות להיות קטנות (1 ס”מ) אך יכולות לתפוח גם לממדי ענק (20 ס”מ).