אבצסים תת-עוריים/ Subcutaneous Abscesses
המדריך שלנו נכתב ע"י וטרינרים מוסמכים, אולם אינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף לייעוץ
וטרינרי.
אם חיית המחמד שלכם מציגה מציגה סימפטומים חריגים, צרו קשר
עם וטרינר לקבלת ייעוץ.
מה זה אבצסים תת-עוריים אצל כלבים וחתולים?
אבצס, או בעברית “מורסה”, הוא כיס ברקמות פנימיות של הגוף המכיל נוזל מוגלתי המורכב מתאי דלקת ולרוב גם מחיידקים. האבצס נוצר על ידי מערכת החיסון כדי לבודד גורם זר מהמשך התפשטות בגוף ולאפשר לחימה מקומית בו. רוב האבצסים מופיעים ברקמה התת-עורית ובהם נדון. הם מלווים בנפיחות ובכאב וכשהם נפתחים, יוצא מהם נוזל מוגלתי רב ונשאר פצע באיזור. פעמים רבות לא רואים אותם עד לשלב מאוחר, משום שהם מצויים תחת הפרווה. אבצסים נפוצים מאוד בחיות מחמד ולרוב ניתנים לטיפול יעיל עד להחלמה מלאה.
הסיפור של ג'ינג'י
ג'ינג'י הוא חתול בעל מזג סוער- בבית רך ומתלטף, אבל בחוץ הוא שומר על החצר מפני כל פולש. באחד הערבים, חנית הבעלים ראתה את ג'ינג'י רב עם חתול גדול. בהתחלה לא נראה שקרה משהו, אבל לאחר מכן ג'ינג'י היה עייף יותר, אכל פחות והתנהג בעצבנות לא אופיינית. בשלב זה, הבינו כולם שמשהו לא בסדר ולקחו את ג'ינג'י למרפאה. איריס הווטרינרית הבחינה מיד שג'ינג'י רגיש מאוד באיזור הגב וגם שהוא קודח מחום. ג'ינג'י קיבל טשטוש בזריקה וכשהלך לישון, ניתן היה להרגיש בנפיחות תת עורית חמה ורכה, ממש לצד עמוד השדרה בגב התחתון, שבלחיצה עליה מופרשת מוגלה. ד"ר איריס הסבירה לבעלים המודאגים שג'ינג'י המסכן סובל מאבצס זיהום תת-עורי שנגרם מפצע נשיכה. במרפאה גילחו את האיזור, חיטאו אותו וניקזו אותו היטב. לאחר מכן, הוא נשטף וג'ינג'י קיבל אנטיביוטיקה ותרופות שיכוך חום וכאב שהחזירו אותו למוטב במהרה.
מה גורם לאבצסים תת-עוריים?
- פצעי נשיכה/שריטה: הגורם הנפוץ ביותר לאבצסים בחתולים ובכלבים. חללי הפה, השיניים וגם הציפורניים הם איברים מלאים בחיידקים באופן טבעי. כניסה של שן או ציפורן לרקמות עמוקות (תת עור, שריר או שומן) מחדירה לתוכן זיהום חיידקי, שמוביל לתגובה חריפה של מערכת החיסון כנגדו. אבצסים אלו נפוצים מאוד בחתולים זכרים שנוהגים לריב או בכלבים לאחר אירועי נשיכה. מקומות נפוצים הם הפנים, הצוואר, כפות הרגליים והגב האחורי.
- גופים זרים: כל חומר זר שחודר מבעד לעור עלול להוביל לתגובה שתגרום ליצירת אבצס סביבו. מקרים קלאסיים כוללים חדירה של מלען צמחי בין אצבעות כף הרגל בכלבים. בכלבים וחתולים עם פרווה סמיכה, זה יכול לקרות גם בצידי הגוף ולעיתים לא יבחינו באבצס עד שייפתח ותנזול ממנו מוגלה. גם זכוכיות או חתיכות עץ שדורכים עליהן עלולות לחדור לרקמות התת-עוריות.
- תגובות לזריקה: אבצסים עלולים להתפתח לאחר מתן חיסונים או הזרקת חומרים שונים, בין אם כתגובה מקומית לחומר ובין אם לזיהום שנגרם מההזרקה. במקרים אלו, האיזורים הקלאסיים הם העורף, השכמות או הגב האחורי, כתלות במיקום ההזרקה.
- מחלות עור: בכלבים בעיקר ישנן מספר מחלות אשר מתווכות על ידי מערכת החיסון ומובילות ליצירת דלקות בשכבות העור העמוקות ולאבצסים. כך למשל מחלת הפמפיגוס האוטואימונית, או פיודרמה עמוקה חוזרנית שנפוצה ברועים גרמניים בתגובה לחיידקי העור. מקרים אלו מאופיינים לרוב בהופעה של לקויות כרוניות שחוזרות גם לאחר טיפול מקומי ומצריכות טיפול מקיף ויסודי.
סימנים שיעזרו לכם לזהות אבצסים תת-עוריים
- נפיחות מקומית תת-עורית: לרוב חמה, רכה וכאובה למגע.
- הפרשה מוגלתית מצחינה מהעור
- חלק בעור שנשר, דרכו רואים רקמה תת-עורית
- חולשה וחוסר תיאבון
איך מאבחנים אבצסים תת-עוריים?
- האבחון הוא במציאת האבצס, אותה נפיחות תת-עורית המלאה בחומר מוגלתי. לא תמיד פשוט כל כך לאתר אבצסים, בעיקר באיזור עם פרווה רבה שמסתירה אותו. לכן, כשיש חשד, נהוג לגלח את האיזור.
- לפעמים תילקח דגימה במחט של הנוזל מתוך כיס האבצס לבדיקה מיקרוסקופית שתדגים מראה אופייני של תאי דלקת וחיידקים.
- במקרים נדירים יותר, כשיש חשד לחדירה מתת-העור לחללי גוף כמו הבטן ובית החזה, מומלץ לבצע הדמייה מתקדמת כמו MRI או CT.
איך מטפלים באבצסים תת-עוריים?
- הטיפול הטוב ביותר לאבצסים הוא ישר ולעניין- טיפול כירורגי שכולל ניקוז החומר המוגלתי ושטיפה יסודית. בחלק גדול מהמקרים יש צורך בטשטוש ואף בהרדמה מלאה, שכן בעלי החיים כאובים מאוד.
- אם נותרה רקמה לא חיונית באיזור האבצס, ייתכן ותבוצע “הטריה”, כלומר הסרה וסגירה מחדש ברקמה נורמלית.
- אם הזיהום לא נוקז במלואו, ייתכן ויוכנסו נקזים לכמה ימים, שתפקידם להמשיך ולנקז את החומר המזוהם החוצה.
- במקרים שיש חשד לגוף זר שגרם לאבצס, חשוב לחפש את אותו גורם בזמן הריקון.
- במקרים של אבצסים חוזרניים באותו איזור, יש לקחת גם דגימות ביופסיה ותרביות חיידקים כדי לבחון אם קיימת מחלה עורית או זיהום עמיד שגורמים לכך.
- טיפול אנטיביוטי ניתן ברוב המקרים של אבחון וטיפול באבצס תת-עורי. זה טיפול שיכול להינתן במרפאה ובטיפול המשך דרך הפה בבית. בבעלי חיים שקשה לתת להם תרופות בבית, ישנן זריקות אנטיביוטיות ארוכות טווח שניתנות במרפאה באופן חד פעמי. טיפול אנטיביוטי יכול להינתן גם לבדו, ללא טיפול כירורגי, בבעלי חיים שלא ניתן להביא לטיפול רפואי, או בכאלו בהם האבצס כבר נפתח.
- טיפול לשיכוך כאב וחום חשוב, שכן אלו תופעות שמתלוות לאבצסים פעמים רבות ועלולות לגרום לסיבוכים כמו הפסקת אכילה והתייבשות. עם זאת, חשוב להימנע ממתן תרופות אלו בבית ללא היוועצות עם גורם וטרינרי. לדוגמה, תרופה נפוצה בבני אדם כמו אקמול היא קטלנית ביותר לחתולים.
הידעת?
האבצסים אינם נגרמים על ידי חיידק יחיד ומספר רב של חיידקים עלול לגרום לכך, כתלות בגורם: חיידקי סטפילוקוקוס החיים באופן טבעי על העור ועלולים לגרום לתגובה זיהומית בעור, חיידקי אקטינומיצס שחודרים עם חומרים צמחיים, חיידקי פסטורלה הנפוצים בחלל הפה ומוחדרים בנשיכה או חיידקי ברטונלה שבציפורני החתול. לעיתים קרובות יימצאו כמה חיידקים יחד באותו אבצס.
הגורמים הנפוצים ביותר לאבצסים הם, כאמור, פצעי נשיכה ומלעני דגנים. לכן, גם העונה שבה מופיעים רבים מהאבצסים היא בתחילת האביב- עונת הייחום וצמיחת השיבולים.
הצפי להחלמה מאבצסים עוריים הוא מצוין ומעל 90% מהמקרים מחלימים לחלוטין תוך שבועיים.
טיפ מווטרינר
האם נדרש קולר למניעת ליקוק לאחר הטיפול? לליקוק של האבצסים יש מספר יתרונות, כמו למשל פתיחה של כיסי המוגלה וחידוש העור הפגוע. מצד שני, הליקוק עלול להחמיר זיהום בשל חיידקים המצויים בחלל הפה. לכן, זה לא סוף העולם אם החתול או הכלב מלקקים פה ושם, אבל ליקוק אינטנסיבי יכול בהחלט לפגוע בהחלמה ואפילו להחמיר משמעותית חלק מהמקרים. לכן, עדיף מאוד להימנע מכך ובמקרה הצורך לשים לבעל החיים קולר אליזבת (קונוס) למשך תקופת ההחלמה.
חוץ מזה, אל תכעסו עלינו, אבל בשביל לטפל בצורה אידיאלית באבצס יש לגלח את האיזור בצורה יסודית ולעיתים קרובות להשאיר נקז או פתח שיאפשר טפטוף של התוכן המוגלתי לעוד כמה ימים בבית.
כמה זה יעלה לכם?
מה חדש בתחום?
בשנים האחרונות, עולה המודעות לשימוש אחראי יותר באנטיביוטיקות, בשל הסיכון בפיתוח עמידות לזיהומים עתידיים ולזני חיידקים בסביבה. למעשה, לא תמיד יש צורך בטיפול כל כך אינטנסיבי וארוך באבצסים. במקרים של אבצס מקומי, ניקוי מלא של הזיהום יכול להספיק גם ללא מתן אנטיביוטיקה או במתן חד-פעמי לווריד במרפאה. מחקרים שנעשו לאחרונה מצאו שבמקרים רבים של זיהומים מספיק טיפול אנטיביוטי קצר טווח של 3-5 ימים או עד להיעלמות סימני הזיהום. במקרים מסוימים, בעיקר בחתולי חוץ להם קשה לתת טיפול אנטיביוטי קבוע, יש הצדקה למתן תרופות אנטיביוטיות הניתנות בזריקה תת-עורית חד פעמית ופועלות לשבועיים, אך יש לשמור אופציה זו רק למצבים המצריכים זאת.
גזעי כלבים וחתולים בסיכון גבוה לאבצסים תת-עוריים
הידעת?
לעשות חיותא כשחיית המחמד
בריאה זו החלטה נבונה.
אם מבטחים כשכבר קיימת מחלה - היא לא מכוסה