אילוף וחינוך גורים – עשו זאת בעצמכם

באיזה גיל כדאי להתחיל לאלף את הגור?

ובכן, תלוי את מי שואלים. רוב המאלפים מאמינים שכדאי להתחיל לאלף גורים סביב גיל 8 שבועות: ” אני חושב שהמילה ‘אילוף’ היא קשוחה מדי עבור גורים”, אומר בן אביטל המאלף. “בשבועות הראשונים אנחנו מקנים הרגלים ופחות מאלפים. קיימים, למעשה, שני שלבים – את החינוך מתחילים בגיל 7-8 שבועות כאשר בזמן הזה לא מתעסקים בכלל במשמעת. אפשר לקרוא לזה מבוא לקראת השלב השני שיגיע בהמשך, שלב האילוף”.  

חשיפה נכונה לעולם כדרך למנוע פחדים בהמשך

עבור כל גור שנולד, העולם החיצוני הוא משהו מסתורי שהוא צריך להתחיל ללמוד, לרחרח ולהכיר. התפקיד שלנו, בתור הבעלים שלהם, הוא לחשוף אותם לעולם בצורה הדרגתית, ובסבלנות. 

בשלב החינוך יש חשיפה לעולם, למגע, למקומות שונים ובכלל, להראות לגור לאיזה עולם הוא נכנס. זהו השלב שבו מתחילים לעצב ולייצב את האופי של הגור, כך שבגיל 4-5 חודשים תוכלו להתחיל להציב גבולות: “מילת המפתח בשלב זה היא חשיפה רחבה ומגוונת ככל שניתן”, מדגיש אביטל. “היקף החשיפה יהיה זה שיקבע איך הגור שלכם יתנהג בעתיד ככלב בוגר – האם הוא יפחד מאנשים, כלבים, קורקינט שיחלוף סמוך אליו על המדרכה, מדרגות נעות, שקית מתעופפת ברחוב ועוד אינספור סיטואציות המהוות חלק בלתי נפרד מהחיים. בכל מקרה, אל תיקחו כמובן מאליו שום סיטואציה חדשה עבור הגור, ותדאגו להיות לצידו, בכל רגע ורגע”.   

חינוך גורים לצרכים 

“בעוד שיש הרגלים שכדאי להתחיל ולהטמיע כמה שיותר מוקדם, חינוך לצרכים הוא כזה שאפשר לחכות איתו עד שהכלב יתבגר”, מסביר אביטל. בשבועות הראשונים לחייו של כלב, היכולת של הכלב להתאפק מוגבלת מאוד, ולכן חשוב לגלות סבלנות ולהיות ערוכים לתהליך שיקח זמן. אז מתי נכון להתחיל? “לקראת גיל ארבעה חודשים, הגור מסיים את שלב החשיפה שלו לעולם, שלב שבו הוא אמור ליצור קשרים חדשים במוחו וללמוד שהעולם הוא כולו ורוד ויפה. רק אז נוכל להתפנות לנושא החינוך לצרכים ולהשקיע בו את מלוא האנרגיה”, מסביר אביטל.   

מתי גורים עושים צרכים?

יש שלוש נקודות לאורך היום בהן גורים עושים בדרך כלל צרכים:

• אחרי שאכלו או שתו
• כשהם מתעוררים משינה
• אחרי פעילות גופנית או משחק אינטנסיבי

אם אתם קוראים את השורות האלה ואומרים לעצמכם – “אבל רגע, הגור שלי עושה צרכים כל יום, כל היום” – אנחנו ממש לא נתווכח. גורים אכן עושים צרכים בלא מעט הזדמנויות לאורך היום והם בהחלט יכולים לעצור להפסקת קקי או פיפי בזמנים לא צפויים וגם על השטיח האהוב עלינו. הבנה של “לו”ז הצרכים” תסייע לכם להבין מתי כדאי לקחת את הגור הצעיר לסיבוב – מיד אחרי סיום הארוחה וכן מוקדם בבוקר: “מבחינתי, הפתרון היעיל ביותר ללמד את הכלב חינוך לצרכים לאחר גיל 4 חודשים הוא לצאת לכמות גדולה של טיולים, ולא לטיולים גדולים. זאת אומרת, אני תמיד אעדיף 6 טיולים של 10 דקות מאשר 3 טיולים של חצי שעה”, מוסיף אביטל. 

והנה, נזרוק לכם עוד עצם – אם הכלב מסתובב חסר מטרה סביב עצמו או מתחיל לרחרח את הרצפה, סימן שהוא בדרך לעשות את צרכיו. שימו לב לסימנים ותקלו על עצמכם בהמשך הדרך.

מה לעשות אם הגור עשה צרכים בבית?

קודם כל – לנשום עמוק (אבל לסתום את האף). זה לא סוף העולם אם הגור עשה צרכים בבית, וזה נורמלי בקרב גורים. אבל מה עושים כדי שזה לא יקרה שוב? הכי חשוב לא לכעוס על הגור או להעניש אותו. בעבר, הגישה המקובלת היתה “לדחוף” את הפנים של הגור לתוך הצרכים כדי שילמד שלא לעשות זאת שוב. כיום, השיטה הזו לחלוטין אינה מקובלת ומאלפים מבהירים שאסור בשום פנים ואופן לעשות אותה (כתבנו עליה רק כדי לנפץ מיתוס ישן במקרה ששמעתם עליו) כי היא עלולה ליצור אצלו חיבור הקשרי בין הכניסה שלכם לחדר או לבית לבין כעס – ואת זה אתם ממש לא רוצים לעשות. הפתרון לטווח הרחוק הוא בפעם הבאה לקחת אותו לעשות צרכים בחוץ מוקדם יותר.
 

תיחום הגור – גדר גורים, כלוב אילוף ואלטרנטיבות אחרות

יש כאלה שמאמצים גור ונלחצים לשמוע על האופציה של “גדר גורים” ובמיוחד על כלוב אילוף. אז נקדים ונרגיע שיש כיום מגוון אופציות שכבר נוסו בהצלחה ע”י מיליוני בעלי כלבים בעולם ומהן אתם יכולים לבחור את הפתרון שהכי יתאים לכם ולגור שלכם.  עכשיו כשהוצאנו את זה מהסיסטם, בואו נעשה סדר. באופן טבעי, גורים מעדיפים להימנע ממתן צרכים במקום שבו הם אוכלים וישנים. העובדה הזו משחקת לטובתנו שכן מאפשרת לנו לתחם את השטח בו הגור חי. אבל איך עושים את זה?

אפשר לקנות גדר גורים או כלוב אילוף בכל חנות חיות. חשוב להפוך את אותו אזור מתוחם לפינה נעימה וחמה שבה יחכו לו גם משחקים, צעצועי לעיסה ואפילו חטיפים. כדאי לדעת שמדובר בשיטה מקובלת לאימון לעשיית צרכים בקרב גורים והיא בעצם מדמה תינוק בלול: “חשוב מאוד להרגיל את הכלב לשהות בתוך הכלוב או הגדר. אם ננעל את הגור בפנים, הוא עלול לפתח קונוטציה שלילית ואת זה אנחנו ממש לא רוצים. הדרך הנכונה היא לאפשר כניסה ויציאה תכופה מהכלוב לטיולים ולאט לאט להרחיב את משך השהות של הכלב בתוך הכלוב”, מסביר אביטל.  

מי שמעדיף לגדל את הגור שלו ללא תיחום או כלוב, יוכל לצאת איתו לטיולים תכופים יותר, עד שזה יפתח את כושר האיפוק שלו: “רק קחו בחשבון שזה עלול ליצור תלות של הכלב בנוכחות שלכם, מה שבגילאים בוגרים יותר עשוי לגרום לחרדת נטישה”. 

אגב, הגדר תשמש אתכם רק לפרק זמן מוגבל ולכן, אפשר לחפש ביד שניה או להשאיל מחברים/ שכנים שהגור שלהם כבר גדל. 

אילוף וחינוך גורים: איך עושים את זה נכון?

איך לאלף את הגור לא לנשוך? 

אף אחד לא רוצה לחיות עם כלב שנושך, אבל חשוב להבין שנשיכות הן דבר טבעי אצל גורים. בדיוק כמו תינוקות שזקוקים לנשכנים כדי להתמודד עם כאב השיניים הבוקעות, גם הגורים נהנים מנשיכות כמשחק, כאמצעי להקלה על כאבי שיניים או סתם כדרך לחקור את העולם סביבם. החדשות הטובות הן שיש מה לעשות כדי להתמודד עם התופעה. לדברי אביטל, המפתח להעלמת הנשיכות הוא פשוט ניתוב שלהן למקום אחר: “השתמשו בצעצועי כרסום כמו נשכנים למיניהם, או בצעצועים זוגיים שנועדו לכם ולכלב כמו בובות או כדור, כדי להעסיק את הגור ולנתב את הנשיכות למקום טוב יותר”.  

איך להרגיל את הגור לקולר ורצועה

בסרט “היפיפיה והיחפן”, ליידי מקבלת קולר במתנה ושמחה לענוד אותו. אל תצפו לתגובה דומה אצלכם בבית. בן ממליץ לעבוד בכמה שלבים במקרה זה:

1. מרגילים: מתקינים את הקולר והרצועה על הכלב, ושומטים את הרצועה על הרצפה כדי שהגור יתרגל למשקל שלה. 
2. מובילים: מתחילים להוביל את הגור בעדינות ובקלילות – כדי שילמד להתחיל ללכת בעקבות הרצועה.
3. מטיילים: לאט לאט הופכים את ההובלה לטיול קטן.

הקפידו על התרגיל קצר וכיפי. הוסיפו גם חטיפים בהתחלה כדי לייצר אסוציאציה חיובית.

איך לאלף את הגור להגיב לשם שלו

כבעלי גורים, אתם בטח יודעים עד כמה חשוב להעניק לגור החדש שם ולדבוק בו, כדי שיתרגל אליו. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לחזור על השם שלו כל כך הרבה פעמים, עד שזה ייקלט לו במוח.  

איך לאלף את הגור לא לגנוב גרביים

מדי שנה, מטפלים הווטרינרים באלפי גורים שבלעו גרביים, צעצוע רך או כל דבר אחר שנראה להם מעניין וטעים. בליעה של גוף זר כמו גרביים עלולה לגרום לחסימת מעי ולהעמיד את הגור שלכם בסכנת חיים. אם הכלב שלכם גונב גרביים (או כל חפץ דומה אחר), יש מאלפים שממליצים להתעלם מה”גניבה” כדי לא להרגיל את הכלב לכך שמעשים כאלה אכן משיגים את אותה תשומת לב. מבחינת אביטל, הדרך היעילה ביותר להתמודד עם התופעה כוללת שתי שיטות פעולה: “האחת, היא למנוע מהגור לגשת לגרביים והשניה היא להשאיר עליו רצועה ובכל פעם שהוא ניגש לגרב, למשוך אותו לצד הנגדי”. 

איך לאלף את הגור לא לקפוץ על אנשים

עד לפני שני עשורים, התשובה המקובלת לשאלה הזו, היתה “לצעוק על הכלב ולמשוך לו ברצועה כדי שילמד לא לקפוץ על אנשים”. כפי שבוודאי הבנתם, הגישה כיום לאילוף כלבים שונה וחיובית יותר: “ההמלצה המקובלת כיום היא ללמד את הכלב לגשת למקום מסוים בבית כשאנחנו חוזרים הביתה, להירגע ואז לקרוא לו לליטופים. כך הכלב לומד להרגיע את עצמו וההתרגשות הזו לא מועצמת על ידי קפיצות סביב עצמו”, מסביר אביטל. 

איך לאלף את הגור לא לנבוח (יותר מדי)

חשוב להבין שנביחות הן קטע נורמלי אצל גורים ומשמשות להבעת התלהבות או פחד. הבעיה מתחילה כשהן הופכות תכופות יותר ומתחילות להוות מטרד. אז מה עושים?

נתחיל דווקא במה שכדאי להימנע ממנו – כעס. לכעוס על הכלב זה לא אפקטיבי – כי כשהוא נובח, דעתו מוסחת והוא לא מסוגל להבין מדוע אנחנו כועסים עליו. המטרה שלנו היא להפוך את הנביחה לפחות מרגשת עבור הכלב. מאלף הכלבים, בן אביטל, מסביר – ” מהר מלמדת את הכלב את הטכניקה שמסייעת לו להיות בשקט”.

מה עושים אם הכלב נובח יותר מדי?

1. מאמנים את הכלב לנבוח: לא התבלבלנו. זה השלב שבו אנחנו מעודדים אותו לנבוח: “ללמד את הכלב לנבוח זה שלב נוסף בדרך לשליטה בנביחות שלו. אחרי שהכלב נובח, אומרים לו “כלב טוב”. 
2. מעניקים לכלב צ’ופר טעים: אחרי שאמרנו “כלב טוב”, מעניקים לו צ’ופר ואומרים לו “דבר” (מלשון – לדבר) 
3. חוזרים על הפקודה : מעודדים את הכלב לנבוח באמצעות הפקודה “דבר”
4. משלבים גם את פקודת ה”שקט”: אחרי שהכלב למד את מנגנון ה’דבר’, אפשר להתחיל ללמד אותו פקודה חדשה – ‘שקט'”.  

ולסיום, אזהרה – אל תתעלמו מהנביחות של הכלב: “חשוב לשאול תמיד למה הכלב נובח. הבעיה היא לא הנביחות עצמן. הן רק סימפטום של בעיות כמו שעמום, פחד או מצוקה. אם מבררים למה הכלב נובח ופותרים את הסיבה, כנראה שהכלב לא ינבח. אנשים רצים לטפל בסימפטום ולא בבעיה. אם יש לנו כלב בסטרס, אז לומר לו ‘שקט’ רק יעזור לשמר את הסטרס אצלו בגוף והוא יוציא את זה בדרך אחרת”, מזהיר אביטל.  

שימוש נכון באוכל למטרות אילוף 

אוכל מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך האילוף ולכן, חשוב לבחור אוכל שהכלב אוהב ויהווה תמריץ אמיתי לקידום התהליך והשגת המטרות: “התחילו את שיעור האילוף בערך בשעה שבה הכלב שלכם רגיל לאכול. קחו חתיכה מהאוכל שהוא אוהב והחזיקו אותה מול פניו. אם הכלב מגיב באופן חיובי, זה בדיוק הזמן להתחיל בשיעור. אם הכלב פחות מתעניין באוכל, ייתכן ועדיף לדחות את האילוף לזמן אחר”, מציע אביטל.  

כאן גם המקום להדגיש עד כמה זה חשוב באופן כללי להרגיל את הכלב לאכול בשעות מוגדרות ולא להשאיר אוכל זמין כל הזמן. כלב כזה לא רק יהיה בריא יותר, אלא גם יהיה קל יותר להשתמש מולו באוכל ככלי עזר לאילוף. 

אילוף בעזרת חיזוקי אוכל חיוביים הוא דרך מצוינת לאלף את הכלב למגוון רחב של התנהגויות רצויות. כך תוכלו ללמד אותו, לדוגמה, לבוא כשאתם קוראים בשמו או לגרום לו לשבת לפני שאתם נותנים לו את האוכל. בהמשך תוכלו להוסיף פקודות נוספות ולהפחית בהדרגה את כמות הפרסים האכילים שאתם נותנים לו.  שימו לב להימנע ממזונות שעלולים להזיק לכלב.

טיולים עם הגור: מתי מותר ולמה זה חשוב? 

כאן הדעות חלוקות בין הווטרינרים למאלפים, בין הבריאות הפיסית להתפתחות ההתנהגותית והרגשית התקינה.  

וטרינרים ממליצים לא לצאת לטיול עם הגור הרך לפני שמסתיימת סדרת החיסונים הבסיסית שלו – כלומר, לא לפני גיל 3.5 חודשים (בהנחה שאכן התחיל עם החיסונים בגיל חודשיים). המטרה – למנוע את הסיכון שבחשיפה למחלות זיהומיות שונות, ובעיקר למחלת הפרוו והכלבלבת. גם אחרי החיסונים, כדאי לבנות את לו”ז הטיולים באופן הדרגתי: 

1. מטיילים קרוב: יוצאים לטייל רק בסביבה המיידית של הבית.
2. מגלים: יוצאים עם הגור לגן שעשועים או לטיול למרכז הקניות השכונתי. 
3. מפגישים: נותנים לגור להכיר אנשים חדשים, לאט ובסבלנות. 

ומה עם גינת הכלבים? ובכן, היא תחכה, ולא מומלץ לקחת אליה גורים רכים. 

חשוב לזכור, עם זאת, שגורים בגילאי 8-16 שבועות נמצאים בתקופת החיברות הקריטית שלהם ולכן, חשוב מאוד לחשוף אותם בשלב זה לסיטואציות ולאנשים חדשים. אביטל מציע להתחיל היכרות “בטוחה” יותר, עוד לפני שלב סיום החיסונים – להפגיש עם כלבים שאתם מכירים וכבר חוסנו, לקבוע את המפגש בסביבה בטוחה כמו החצר הפרטית שלכם ולהקפיד בכל מפגש על כמות מצומצמת של כלבים/ אנשים. 

טעויות נפוצות באילוף גורים

הנה 3 טעויות שכדאי להימנע מהן בשלבי החינוך והאילוף הראשוני של הגור:    

1. להפריע לכלב לאכול: הכלבים אמנם מבויתים, אבל אבות אבותיהם חיו בטבע והיו צריכים לשמור על המשאבים שלהם כדי לשרוד. אותו מטען גנטי אחראי לתכונת הרכושנות הנפוצה אצל כלבים ולכן, מאלפים רבים ממליצים לא להפריע לכלבים לאכול שכן כל הפרעה כזו נתפסת בעיניהם כאיום. 
2. לקנות קליקר ולצפות לניסים: קליקר הוא אביזר נחמד, אבל צריך להשתמש בו בחכמה ולהיות סבלניים. 
3. לצפות שהמאלף ישנה במטה קסם את החיים שלכם ושל הכלב שלכם: מאלפים אכן יכולים לשפר באופן דרמטי את אופן ההתנהגות וההתנהלות בבית, אך חשוב לזכור שזה דורש שיתוף פעולה, עקביות, משמעת – וכן, גם הרבה הרבה סבלנות. 

המשיכו ללמוד כל הזמן

הגישות והשיטות לאילוף מתעדכנות ומשתנות כל הזמן, כמו גם הצרכים של הכלבים שלנו. לכן, שווה לשמור על ראש פתוח ולהמשיך להתעדכן בכל מה שחדש כדי לשפר את היחסים שלנו עם הכלב. בסופו של דבר, זה הכי חשוב, לא?

יש בעיות? פנו לייעוץ

השתדלנו להפוך את תהליך האילוף הראשוני לכמה שיותר פשוט, אבל האמת היא שכל גור וגורה שונים זה מזה וגם אנחנו, הבעלים, שונים באופיינו וצריכים למצוא את שיטת האילוף האפקטיביות ביותר עבורנו. החדשות הטובות הן שכיום קיים מבחר אדיר של מאלפים ומאלפות, כך שאפשר להזמין אותם לעזור לכם באופן נקודתי. בנוסף, אם יש לכם “רק שאלה”, קיימות כיום קהילות פייסבוק רבות שאפשר להתייעץ בהן. רק שימו לב שאתם מקבלים תשובה ממאלף מוסמך, כזה שאתם מתחברים לגישה שלו. זקוקים למידע נוסף? כנסו לסרטוני האילוף שלנו.   

חינוך זה חשוב, אנחנו לגמרי מסכימים. אבל גם הבריאות של הגור שלכם. ולכן, כדאי שתעשו ביטוח חיות של חיותא. כך תוכלו לשמור טוב יותר על הבריאות שלו ועל הכיס שלכם.