תסמונת וסטיבולרית (“ורטיגו”)/ Vestibular syndrome

• קושי וכשל בהליכה (אטקסיה): מדובר בבעל חיים שמתקשה לקום וללכת או הולך עקום, עם נטייה לצד מסוים, הידבקות לקירות, נפילה על הצד, רגליים בפישוק רחב, צעדים קטנים או גדולים מדי, בדומה להליכה של אדם שיכור.
• הטיית ראש לאחד הצדדים: כמו בפוזה של סקרנות כלבית.
• ריצוד עיניים: העיניים זזות באופן תכוף מצד לצד, ללא יכולת להתמקד על נקודה במרחב.
• רעד של הראש והגוף: במיוחד בתנועה לכיוון מסוים, כמו הגעה לקערת שתייה או אוכל.
• בחילה: עם ריור, חוסר תיאבון והקאות תכופות.

• פגיעה וסטיבולרית מאובחנת קודם כל לפי הסימנים האופיינים של חוסר שיווי משקל בהתבוננות על בעל החיים ובבדיקה הגופנית, בדגש על בדיקה של מערכת העצבים (בדיקה נוירולוגית), בה נבדקות תגובות רפלקסים ותחושה במרחב. הממצאים בבדיקה זו יכולים כבר אז להבדיל בין כמה גורמים אפשריים לתופעה, כשהמטרה לנסות ולהבדיל בין פגיעה ממקור “גבוה” (המוח הקטן וגזע המוח) לעומת מקור פריפריאלי או “נמוך” (עצב שיווי המשקל ותעלת האוזן).
• תעלות האוזניים ייבדקו באוטוסקופ כדי לבדוק האם יש סימנים כלשהם לדלקת, פוליפים או חלילה גידולים בתעלת האוזן. במקרים של כאב או חוסר יכולת לבדוק את האוזן בצורה טובה, יש לטשטש את הכלב או אפילו להרדימו לזמן קצר לטובת הבדיקה.
• בדיקות דם מקיפות נערכות כדי לבחון אם קיימות עדויות לזיהומים או לבעיות הורמונליות של בלוטת התריס.
• לאחר איסוף המידע מבדיקות אלו, ימליצו פעמים רבות על תחילת טיפול סימפטומטי המקל על סימני הפגיעה, יחד עם מעקב. זו ההמלצה במיוחד בכלבים מבוגרים הנוטים ללקות בתסמונת ה-“old dog” שמופיעה ללא סיבה ברורה ומשתפרת תוך כמה ימים.
• במקרים של בעל חיים צעיר יותר, במקרים חמורים שאינם חולפים אלא מחמירים, או כשמתווספים סימנים עצביים נוספים, מומלץ להתקדם לאבחון נוירולוגי מקיף. האבחון כולל הדמיות מתקדמות כגון CT או MRI כדי להציג את המוח והאוזן הפנימית, כמו גם דיגום נוזל שדרה (CSF) כדי לבדוק אפשרות של דלקות או זיהומים מקומיים במערכת העצבים.

פגיעה וסטיבולרית כוללת מספר מחלות והטיפול משתנה בין מחלה למחלה, בהתאם לחשד או לאבחנה. אם נמצא גורם ראשוני לתופעה, יש לטפל בו במקביל לטיפול בסימני התופעה. בחלק גדול מהמקרים, אין תרופה ספציפית לבעיה ומשתדלים להקל את הסימנים עד להחלמה (טיפול סימפטומטי).

• אנטיהיסטמינים: תרופות ממשפחה זו, שלרוב מסייעות נגד תגובות אלרגיות, נמצאו כמועילות בהפחתת הסימנים הנלווים לתופעה. אנטיהיסטמינים יכולים להינתן בזריקה, כדורים או טיפות.
• נוזלים: ניתנים במקרים של בעל חיים שאינו אוכל ושותה, או מקיא בעקבות הסחרחורת.
• נוגדי בחילה והקאות: מלווים פעמים רבות תופעה זו.
• שיכוך כאב וחום: במקרים של דלקות שגורמות לכאבים וחום.
• הרגעה: במקרים של בעל חיים שחרד מאוד בעקבות הקושי בתנועה ותחושת הסחרחורת.
• אנטיביוטיקה: תינתן במקרים של זיהומים בתעלת האוזן או במערכת העצבים. יידרש לעתים טיפול ארוך טווח של מספר שבועות עד חודשים.
• תחליפים הורמונליים: כדורי טירוקסין למקרים של תת פעילות בלוטת התריס.
• מדללי דם: במקרים של פגיעות ואסקולריות (שבץ).
• סטרואידים: ניתנים במקרים של נפיחות תעלת אוזן, רקמת עצב או מחלות אוטואימוניות, אך יש להשתמש בהם בזהירות מרבית ורק במקרים של אינדיקציה ברורה ללא זיהום משמעותי.

פרוצדורות כירורגיות:

• הקשורות לאוזן: הסרת גידולים מתעלת האוזן, הסרת תעלה מודלקת באופן חמור וכרוני, ניקור האוזן התיכונה בהצטברות נוזלים.
• הקשורות למוח: הסרת גידולים מהמוח הקטן או מגזע המוח.