whatsapp
hero

תולעת הפארק/ Spirocerca lupi

bg

המדריך שלנו נכתב ע"י וטרינרים מוסמכים, אולם אינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף לייעוץ וטרינרי.
אם חיית המחמד שלכם מציגה סימפטום חריג, צרו קשר עם וטרינר לקבלת ייעוץ.

מה זה תולעת הפארק אצל כלבים?

כל בעל כלב או כלבה בישראל שמע את צמד המילים המאיים ״תולעת הפארק״. זה אולי הטיפול השגרתי הנפוץ ביותר בקליניקה. אך מהי אותה תולעת ומה כל כך מסוכן בה? בישראל היא ידועה בכינוי ״תולעת הפארק״, או ״תולעת הושט״, אך למעשה שמה המדעי הוא ספירוצרקה לופי ( Spirocerca lupi). מדובר בתולעת טפילית בצבע אדום בהיר, ולמרות המוניטין המרשים שלה, אורכה הוא בקושי 5 ס״מ ברוב המקרים. מה שמיוחד בספירוצרקה הוא שבניגוד לתולעי מעי אחרים, היא עושה נדידה ״הפוכה״ – כלומר, מתקדמת ממקום בקיעתה בקיבה במעלה המערכת ומתיישבת בדרך כלל על דופן הוושט של הכלב. סביב המושבה שהיא בונה לה שם, נוצרת רקמה תאית רכה הנקראת גרנולומה, אשר עלולה להפוך בהמשך לגידול סרטני ממאיר (סרקומה). וזו לא הצרה היחידה. בזמן שהיא נודדת בגוף בדרכה לוושט, היא עלולה גם עלולה לפגוע בכלי דם גדולים, לחדור לחוט השדרה או לנדוד למקומות שונים ומשונים כמו חלל הבטן והעור.

banner banner banner
banner

הסיפור של ג'קי

כשרז שם לב שג׳קי, כלבתו המעורבת, יורדת במשקל, מריירת ופולטת את המזון שהיא אוכלת, הוא שיער שהבעיה היא בשיניים. ג׳קי סבלה אמנם מאבן שן ודלקת חניכיים, אולם במרפאה שיערו שזוהי לא הסיבה האמיתית לסימנים הקליניים שהפגינה. החשד שמדובר בתולעת הפארק גבר כשהתברר שג׳קי מתגוררת ליד שדה גדול בפאתי העיר בו נהגה להסתובב חופשי רוב הזמן. את הטיפולים המניעתיים כנגד התולעת קיבלה רק פעם בשנה לרוב, עם החיסונים. בצילום נראתה הגדלת ושט אופיינית לנגיעות של תולעת ובדיקה אנדוסקופית איששה את החשש- אצל ג׳קי נמצאו שתי מושבות גדולות שיצרו התולעים בחלל הושט. במרפאה החלו מיד בפרוטוקול טיפולים אינטנסיבי שכלל זריקות מרובות, יחד עם תרופה להורדת הנפיחות בבלוטות הרוק. תוך שבועיים היא כבר הפסיקה לפלוט כמעט לחלוטין, וכעבור חודש נוסף נראה שהיא חוזרת כמעט למשקלה המקורי. בדיקה אנדוסקופית חוזרת הראתה שיפור ניכר במצבה. מאז, רז וג'קי לא מפספסים אף תזכורת מהמרפאה לזריקה מניעתית נגד התולעת.

banner

מה גורם לתולעת הפארק?

לתולעת הפארק מחזור חיים המחייב את בליעתה על ידי כלבים וחיפושיות זבל. כלב הנגוע בתולעת הפארק מפריש את ביצי התולעת בצואה, בעוד שחיפושיות זבל מעכלות ומאחסנות אותן עוד בשלבי התפתחותן המוקדמים. אז הן צריכות להגיע שוב לקיבתו של כלב ושם לעבור את מחזור החיים הטפילי וכן הלאה. 

  • בליעת חיפושיות הזבל עצמה – נדיר שכלב יאכל חיפושית זבל באופן מכוון, אך כלבים כן אוהבים לעתים קרובות לאכול צואה או חומרים אורגניים אחרים שעלולים להיות נגועים בחיפושית זבל, כמו למשל לנבור בערימת גזם. 
  • בליעת בעלי חיים קטנים – ישנן חיות שאוכלות באופן מכוון את חיפושית הזבל- זוחלים , מכרסמים וציפורים למשל. במקרה שכזה הלארווה של התולעת תמתין עד לאכילתם על ידי כלב, כטרף או כנבלה שהכלב מוצא, בעיקר בשטחים אורגניים כמו פארקים, מדשאות ושמורות טבע.

boxes סימנים שיעזרו לכם לזהות תולעת הפארק

  • הפרעות עיכול: עצם הימצאותה של התולעת בדופן הוושט והרקמה שהגוף בונה סביבה, עלולים לגרום לקשיים בבליעת מזון ולפליטה מהירה שלו מיד עם האכילה, או להקאה תוך דקות ספורות מרגע האכילה.
  • רזון חמור וחולשה כללית: עם הזמן, קשיים אלו בעיכול המזון יובילו לרזון חמור ולחולשה כללית.
  • ריור מוגבר: לפליטות יתלווה לעתים קרובות ריור שמקורו בהגדלה של בלוטות הרוק ובהתפתחות של דלקת באותו אזור אשר יקשו אף יותר על האכילה.
  • דימומים: במהלך נדידתה, עלולה התולעת לגרום לדימומים פנימיים אשר במקרה של כלי דם גדולים, יכולה להביא למוות פתאומי ואקוטי, או לדימום לחלל בית החזה והבטן.
  • שיתוק וכאבי גב: במקרים של נדידה לחוט השדרה, עלולה להופיע גם פגיעה נוירולוגית בדמות שיתוקים אקוטיים ברגליים האחוריות וכאבי גב. אלו יכולים להיות מלווים בכאב, אי נחת וניסיון של הכלב לגרד או לנשוך את אזור חוליות הגב.
  • גידולים: ככל שעובר הזמן, עלולות מושבות התולעת לבצע תהליך שנקרא ״התמרה״ ולהפוך לרקמת גידול סרטנית נוקשה וממאירה הנקראת סרקומה בושט או בחלל הבטן.

התולעת עלולה לגרום לנזקים חריפים וקטלניים במערכות גוף שונות. נזקים אלה עשויים להופיע זמן רב לאחר נדידתה של התולעת, עובדה שעלולה להקשות על האבחון והטיפול. מרגע ההדבקה ועד ליצירת מושבות והטלת ביצים, חולפת כמעט כחצי שנה וגם אז הסימנים עלולים להיות מאוד עדינים עד בלתי מורגשים למשך תקופה. הנה כמה מהסימנים האופייניים:

boxes איך מאבחנים תולעת הפארק?

לא תמיד קל לאבחן נגיעות בתולעת הפארק. בישראל התולעת נפוצה, ולכן החשד לנגיעות בה עולה ברגע שיש שילוב של הסימנים הקליניים שהוזכרו, יחד עם היסטוריה של חוסר טיפול או טיפול שאינו רציף כנגד התולעת, ובמיוחד אם הכלב או הכלבה ״גרגרנים״ ונוטים לאכילה בחוץ.

בשלב הראשון, יבוצע צילום רנטגן של בית החזה אשר יוכל להדגים שינויים בושט ובבית החזה האופייניים לנגיעות בתולעת. דרך נוספת לאבחון שאינה פולשנית היא בדיקת צואה. זוהי דרך פשוטה וזולה, אך לא תמיד יעילה, שכן הביצים לא מופרשות בכל יציאה והבדיקה עשויה לצאת שלילית למרות שהכלב נגוע. הדרך היעילה ביותר במקרה זה היא אנדוסקופיה – בדיקה באמצעות מצלמה קטנה המוחדרת לוושט. בבדיקה זו ניתן גם לאבחן האם מדובר בשלב המושבה הניתן עוד לטיפול יעיל (גרנולומה) או כבר בגידול ממאיר (סרקומה) שלא ניתן לטיפול. הדמיות מתקדמות כמו CT או MRI יכולות להצביע על קיומן של מושבות או גידולים שנגרמו מהתולעת בשלל איברי הגוף- ושט, חוט השדרה וחלל הבטן. יש לקחת בחשבון שאנדוסקופיה והדמיות מתקדמות מחייבות הרדמה כללית של בעל החיים, ולכן מהוות סיכון בבעלי חיים המצויים כבר במצב מתקדם של רזון וחולשה.

boxes איך מטפלים בתולעת הפארק?

  1. מניעה – הדרך היחידה להימנע מבליעה והידבקות בתולעת עצמה היא הימנעות מאכילת חומר אורגני נגוע המכיל חיפושית זבל או נבלות. עם כלבים הנוטים לאכילה גרגרנית שכזו, חשוב להקפיד על הליכה עם רצועה או אפילו עם מחסום פה. חשוב לזכור שמניעה מוחלטת כמעט אינה אפשרית. 
  2. טיפול נוגד תולעים – לא מדובר בטיפולי התילוע הרגילים, אלא בשימוש בתרופות מסוימות היעילות בקטילת תולעים ממשפחת הנמטודות כמו דורמקטין, איברמקטין, מילבמיצין ומוקסידקטין. הן מופיעות בשמות שונים וניתנות בצורות שונות- זריקות, אמפולות וכדורים. מדובר בחומרים בטוחים מאוד, אם כי חלקם בעייתיים בכלבים הנושאים מוטציה גנטית מסוימת הנקרא MDR1, הנפוצה בעיקר כלבי בורדר קולי ורועה אוסטרלי. לכן, מומלץ לבצע בדיקה לגילוי המוטציה לפני מתן הטיפול.  

ישנם שני פרוטוקולים לשימוש בחומרים אלו: 

פרוטוקול שגרתי- שגרת טיפול קבועה המניחה שהתולעת כבר נמצאת בגוף ולכן, שמירה על מרווחים קצרים ותדירים של התרופה תביא לחיסולה עוד לפני שהיא מבססת מושבות בגוף. תדירות הטיפולים מבוססת על מחזור החיים המשוער של התולעת וההכרה בכך שהיא כמעט שלא ניתנת לאבחון בשלביה הראשונים. בארץ מקובל כיום לטפל בזריקה כל 8-12 שבועות, באמצעות כדורים או אמפולה הניתנים אחת לחודש.  

פרוטוקול טיפולי – מרגע שיש אבחנה ברורה, מתחילים להשתמש באותן תרופות, רק בתדירות גבוהה הרבה יותר- פעם או פעמיים בשבוע למשך כמה שבועות – עד לקטילתן של המושבות. המעקב אחר יעילות הטיפול מתבצע באמצעות הסימנים הקליניים ולעיתים גם בשילוב אנדוסקופיה ו/או הדמיות חוזרות לאחר מספר טיפולים.  

3. טיפול תרופתי תומך – יינתן בהתאם למיקום הפגיעה הנלווית ומיקום התולעת: 

    • מדכאי ייצור רוק במקרים של ריור והגדלת הבלוטות 
    • מדכאי בחילה והקאה במקרים של נגיעות בוושט
    • סטרואידים במקרים של לחץ ובצקת בחוט השדרה
    • אנטיביוטיקה במקרים של חשד לזיהומים משניים
    • מעודדי קרישה במקרים של דימום

4.הסרת מושבות וגידולים – באמצעות ניתוח כירורגי או באנדוסקופיה בשילוב לייזר לאחר שלב ההתמרה הסרטנית, הטיפול נוגד התולעים כבר לא יהיה יעיל. מכיוון שקשה מאוד להסיר גידולים באיזור הושט והטיפול לא תמיד יעיל שכן הגידולים פרושים על פני שטח נרחב, יהיה צורך בטיפולים ״פליאטיביים״ הניתנים רק לשם הקלה זמנית במקרים בהם ההידבקות היא סופנית. 

5. פיזיותרפיהבמקרים של פגיעה עצבית ושיתוק, נמצא כי פיזיותרפיה לכלבים, בשילוב עם טיפול תרופתי, יכולה להאיץ את תהליכי ההחלמה וולהוביל לשיקום מהיר יותר. 

הידעת?

    did-you-know-12

    מקור התולעת הוא בדרום אפריקה, משם היא התפשטה למדינות הים התיכון בהן שוררים תנאי אקלים חמים שמיטיבים עימה.

    did-you-know-6

    מקרי נגיעות בתולעת זוהו לראשונה בישראל בשנות ה-90, בפארק הלאומי ברמת גן, ומכאן גם כינויה בישראל. ההשערה היא שהיא הגיעה עם אחת החיות שהובאו לספארי הסמוך. עם זאת, התולעת לא מחבבת רק פארקים אלא נמצאת בכל מקום, ובעיקר נפוצה באזורים עירוניים וצפופים.

    did-you-know-8

    כלבים בישראל נמצאים בסיכון גבוה להיות נגועים בתולעת הפארק- בכל שנה מתועדים במרפאות ובמרכזים עשרות מקרים בכלבים. האזורים הנגועים ביותר הם גוש דן ומישור החוף.

boxes טיפ מווטרינר

ישראל היא אחת המדינות בהן הסיכון להידבק בתולעת הפארק הוא מהגבוהים בעולם וההדבקות לעיתים קשות לאבחון ואף קטלניות. מומלץ, אם כן, להקפיד על טיפול קבוע כנגדה. הטיפולים הקבועים אמנם אינם מקנים 100% הגנה כנגד הדבקה, אך הם מפחיתים משמעותית את הסיכון ליצירת מושבות ולהתפתחותה של מחלה קשה. חשוב לציין שבמקרים רבים, מדובר בכלבים שקיבלו את הטיפול הקבוע, אך בצורה לא מספיק עקבית ובמרווחים גדולים מדי. לכן מילת המפתח כאן היא תדירות ועקביות.

bg bg bg bg

כמה זה יעלה לכם?

בדיקות וצילומים
800 ש״ח
בדיקת צואה
300 ש״ח
אנדוסקופיה בהרדמה
2,500-3,500 ש״ח
הדמיות מתקדמות (לפי הצורך)
3,000-4,000 ש״ח
פרוטוקול טיפול מלא בתולעת
1,000-2,000 ש״ח
whatsnew

מה חדש בתחום?

לצערנו, נראה שהספירוצרקה הולכת ומשגשגת באזורים נוספים בעולם, במיוחד לאור ההתחממות הגלובלית הממסייעת לה. בשנים האחרונות הולכים ומתרבים הדיווחים על הופעתה גם באזורים קרירים יותר בעולם: צפון אמריקה, בריטניה, פולין וגרמניה. נראה גם שהיא פוגעת ביותר ויותר טורפים ממשפחת הכלביים ומחוצה לה. כך, למשל, התגלה זן חדש של התולעת, ספירוצקה וולפי, בשועלים בספרד ובמספר מדינות אירופיות נוספות, אשר עלולה להדביק גם כלבי בית. במחקר גדול בגרמניה התגלתה ספירוצרקה  גם בדביבונים. ממצאים אלו מדאיגים במיוחד ביחס לחיות הבית והבר.

גזעים בסיכון גבוה לחלות בתולעת הפארק

הידעת?

לעשות חיותא כשחיית המחמד
בריאה זו החלטה נבונה.

אם עושים חיותא כשכבר קיימת מחלה - היא לא מכוסה

מחלות נוספות

כל המחלות