רוצים להגן על הילדים מפני אלרגיות או אסטמה? תביאו חתול או כלב הביתה

לפני שאתם מוציאים את שואב האבק: מי אמר שנקי יותר זה בהכרח טוב יותר?

עד למחצית המאה הקודמת, הסכנה הבריאותית הגדולה ביותר לילדים היתה מחלות זיהומיות אשר גרמו למותם של ילדים רבים בגיל צעיר. מאז, אנו עדים לירידה תלולה ומבורכת ברמת ההידבקות והתמותה ממחלות אלו, אשר התאפשרה בזכות חיסונים, תרופות ושיפור תנאי ההיגיינה. בד בבד, החלה בעולם המערבי מגמה מדאיגה של עלייה קבועה בשכיחותן של מחלות שונות של מערכת החיסון  – מחלות אוטואימוניות כרוניות כמו אסטמה, דלקת פרקים וסוכרת וכן מחלות אלרגיות כמו אטופיק דרמטיטיס אלרגיות מזוניות רבות. 

הסיבה? חוקרים מצאו שילדים שגדלו בסביבה היגיינית “מדי” (שלא לומר, סטרילית) – היו בעלי סיכון גבוה הרבה יותר ללקות במחלות של מערכת החיסון. לעומת זאת, ילדים שגדלו עם חיות מחמד בבית (ע”פ העיקרון של כל “המרבה הרי זה משובח”) או בסביבה כפרית לצד חיות משק וחווה, היו בעלי סיכויים נמוכים בהרבה לפתח מחלות אלה. מכך הסיקו כי  לסביבה המודרנית והסטרילית שבה אנחנו חיים יש תפקיד חשוב בכך – המעבר מהכפר לעיר, ההתנתקות מהחיים לצד חיות משק, השימוש היומיומי בחומרי ניקיון, אנטיביוטיקה בשפע ובאופן כללי – הרבה פחות לכלוך. 

כולנו יודעים שתפקידה של המערכת החיסונית הוא להילחם בזיהומים. אבל יש לה גם תפקיד נוסף ולא פחות חשוב, והוא להימנע מלזהות גורמים שאינם זיהומיים ולהתחיל לפעול נגדם. זה בדיוק מה שמשתבש באותה מערכת כשהגוף שלנו מזהה כסכנה רקמות מסוימות (מחלות אוטואימוניות) או גורמים חיצוניים תמימים (אלרגיות). נמצא שמערכת חיסון שאינה חשופה מספיק לחיידקים, חד תאים וטפילים הנמצאים בסביבה הטבעית, מתקשה ללמוד את העיקרון ונוטה להתנהג באופן “היסטרי” כלפי גורמים עצמיים, או גורמים זרים שאינם מהווים כלפיה איום של ממש. 

החוקרים קוראים לזה ״תיאורית ההיגיינה״, או במילים אחרות – “הלכלוך הטוב”. 

מתברר כי בוץ, קקי וכפות רגליים מטונפות דווקא מועילים למערכת החיסונית של ילדים 

כלבים אוהבים להתפלש בבוץ, לרחרח את הישבן של כלבים אחרים ולאכול דשא. חתולים אוהבים ללקק את הפרווה שלהם ביסודיות ומבלים ככה את מרבית שעות היום. אז כן, חיות המחמד שלנו מביאות איתן הביתה מיליוני חיידקים, טפילים ותולעים על הפרווה, האף, כפות הרגליים, וגם…בואו נודה על האמת, הטוסיק שלהן – ולמעשה “מגוונים” את המערכת המיקרוביאלית  הביתית שלנו. על פניו, נשמע כמו סיוט ברמת הלכלוך והחיידקים. אבל מה אם היינו אומרים לכם שחיידקים ויצורים אלו אינם מזיקים, וייתכן מאוד שחשיפה של תינוק בריא אליהם במהלך החודשים הראשונים לחייו למעשה מחזקת ומועילה למערכת החיסונית שלו? 

מגוון מיקרוביאלי נחשב כיום למרכיב חשוב בחוסן החיסוני ונמצא כי לילדים עם מחלות חיסוניות יש בעיה עם מגוון זה. ילד שגדל לצד חיית מחמד נחשף להרבה פרווה (כמעט בכל מקום), רוק (תחשבו רק על כל ליקוקי הפנים) וקקי (בעיקר אם מדובר בתינוק שזוחל עדיין). חשיפה זו מאפשרת לו להגדיל את המגוון המיקרוביאלי שלו כך שיכלול מגוון חיידקים, חד-תאיים ותולעים, אשר לרוב אינם מהווים סכנה בריאותית עבורו. זו הדרך שבה מערכת החיסון שלו יכולה “ללמוד” להגיב טוב יותר כנגד זיהומים ולא להיבהל מגורמים שאינם זיהומיים. ואכן, מחקרים רבים מראים שבדגימות העור, הרוק והצואה של ילדים שגדלו בבית עם חיות מחמד יש מגוון מיקרוביאלי גדול יותר לעומת ילדים שגדלו בבית ללא חיות. 

למרבה ההפתעה (ויש שיגידו, הגועל…), לא מדובר רק על תוספת של חיידקים. גם הדבקה בתולעי מעי, ברמה שאינה מזיקה בריאותית, נמצאה כדרך מצוינת לגרום למערכת החיסון לפעול בדרכים מתונות יותר ופחות היסטריות בפני גורמים חיצוניים שונים. אפשר להגדיר, אם כן, את החיים של ילד לצד כלב או חתול כסוג של “תרופה”, ואפילו ממש טובה, למניעת התפתחות של מחלות חיסוניות כמו אלרגיות, מחלות אוטואימוניות ואסטמה, אצל ילדים בריאים.  

מה עושים? דואגים למגע קבוע עם כלב או חתול במהלך השנה הראשונה לחיים

מחקר שבדי בקרב  1,200 ילדים בני 7-9 מצא כי ילדים שגדלו ללא חיות מחמד נמצאים בסיכון גבוה ב-49% לפתח מחלות אסטמה ואלרגיה לעומת ילדים שליטפו איזה רקסי או או מיצי כשהיו תינוקות. 

בבתים עם 5 חיות מחמד או יותר, שהחוקרים קראו להן ״מיני חוות״ אף אחד מהילדים, ואנחנו מדברים על אפס עגול , לא סבל ממחלות אלו. כלומר, הורים שרוצים להגן על הילדים ממחלות אלה צריכים פשוט למלא את הבית בחיות מחמד במהלך השנה הראשונה לחייהם. ואם אתם שואלים את עצמכם כמה חתולים וכלבים כדאי כבר לרוץ ולאמץ, אז כדאי לדעת שלטענת אותם חוקרים, כל כלב או חתול מקטינים את הסיכוי של הילד לסבול ממחלה אלרגית בכ-20% בערך. זה אומר שאם תדאגו שהילד יבלה באופן קבוע בשנה הראשונה לחייו עם כ-4-5 חיות מחמד, תוכלו להבטיח את רמת הסיכון מזערית לסבול מאסטמה או אלרגיות שונות. 

מחקר אחר שנערך במינכן ואשר נמשך 6 שנים וכלל 9,000 ילדים נבדקים, הראה בצורה ברורה כי נוכחות של כלב בבית, במהלך תקופת הילדות המוקדמת, קשורה לרגישות נמוכה באופן משמעותי לאלרגיות של מערכת הנשימה. דגימות הדם של הילדים שהשתתפו במחקר הכילו פחות סימנים של אלרגיות כמו נוגדנים לאבקה, קרדית אבק ונבגים של עובש. ואם חשבתם שמספיק לקחת את הילד לגינה הציבורית ולתת לו לשחק קצת עם הכלבים והחתולים, כדאי שתחשבו שוב כי לפי אותם חוקרים, החשיפה חייבת להיות ממושכת ורציפה. מגע אקראי ולא קבוע לא יספק את האפקט המגן.  

ומצד שני…יש גם מחקרים המראים אחרת

חשוב לדעת, עם זאת, שישנם גם מחקרים המראים עלייה בשכיחות אלרגיות בילדים שגדלים עם בעלי מחמד, במיוחד אם מדובר בילדים עם נטייה תורשתית חזקה אלרגנית. גם בילדים עם מחלות או טיפולים מחלישי חיסון צריך לנקוט משנה זהירות, שכן אותם חיידקים וטפילים פשוטים יחסית שמקורם בחיות המחמד עלולים לגרום לזיהומים מסכני חיים. לא פחות חשוב הוא לזכור ולהקפיד על שגרת הטיפולים הווטרינרית הקבועה לכלב ולחתול, הכוללת חיסונים כנגד מחלות ויראליות וחיידקיות, טיפולים נגד טפילים פנימיים ובעיקר חיצוניים (פרעושים וקרציות) שעלולים לגרום למחלות מסכנות חיים עבורם וגם עבורנו. 

ילד שגדל בבית עם כלב זה הרבה יותר מזה 

בלי קשר להגנה מפני אלרגיות, אסטמה או אקזמה – ילד שגדל בבית עם כלב, חתול או שניהם יחד, ייהנה מכל כך הרבה יתרונות נוספים ולא פחות חשובים. חיית מחמד עוזרת לילד לפתח חוש אחריות, להקפיד יותר על משמעת ועמידה בזמנים, להתנסות במיומנויות חברתיות שונות, לשפר את הביטחון והדימוי העצמי, לפתח אמפתיה וחמלה כלפי כל יצור חי ואף מלמדת אותו דבר או שניים על אהבה ללא תנאי. בקיצור, 

כלבים וחתולים מביאים לחיים שלנו המון אושר ואפילו יתרונות בריאותיים רבים. המינימום שאנחנו יכולים לעשות עבורם הוא לדאוג לבריאותם. צרו איתנו קשר כדי לקבל הצעת מחיר לביטוח הבריאות לחיות מחמד של חיותא.