למה כלבים מתגרדים?

לפעמים גירוד הוא לא סתם גירוד

כלבים וחתולים מתגרדים מהרבה סיבות. כל אחת מהן מביאה איתה גירוד בעוצמה שונה ולפעמים גם לתגובות נוספות. אפילו לגזע הכלב יכולה להיות השפעה. גירוד יכול להיות עונתי, עשוי להיגרם בגלל אלרגנים מסוימים או טפילים, ויכול להיות גם רגשי. אם יש לך חשד שהכלב או החתול שלך מתגרד יותר מדי, ובמיוחד במקרים של פציעה עצמית בעקבות הגרד, זה הזמן לפנות לייעוץ וטרינרי כדי לאבחן את מקור הגרד ולטפל בו, או לפחות להקל.

איך יודעים שמדובר בגירוד שמצריך בירור מעמיק יותר?

אם הכלב או החתול מתגרד בלי סוף, והגורם הראשוני לא הורחק או טופל, המצב עלול להחמיר, והוא עלול לסבול מתסמינים נוספים שהם הרבה מעבר לסתם אי נוחות:

• סימני שריטות של ציפורניים על העור
• נשיכה ולעיסה של העור
• ליקוקים בלתי פוסקים
• נשירת שיער
• התחככות כנגד חפצים או “הימרחות” על הרצפה (נראה כאילו הוא רוקד ברייקדאנס)
• עור אדמומי ונפוח
• פצעים והפרשות מוגלתיות

אז למה כלבים וחתולים מתגרדים? כל הסיבות הנפוצות 

יש המון סיבות לגירוד אובססיבי אצל כלבים וחתולים, ולא בטוח שאפשר להכין רשימה שתכלול את כולן, אבל הנה הנפוצות יותר:

טפילים

בעלי החיים הקטנים (והנבזיים, אם יורשה לנו להוסיף) שנדבקים לעור של חיות המחמד שלנו וניזונים מכל מה שיש להן להציע – בעיקר דם ותאי עור…זהירות, לא לבעלי לב חלש:

• פרעושים – כל מה שמעניין אותם זה הדם של הכלב או החתול שלכם. עקיצת הפרעוש היא האלרגן הנפוץ ביותר לכלבים וחתולים, כך שגם עקיצה בודדת עלולה להתחיל תגובת גרד של כמה שבועות.
• קרציות – קרצית הכלב החומה (שיודעת מצוין להיטפל גם לחתולים) היא הקרצית השכיחה ביותר בעולם. היא תוקעת את שיני הנשיכה הענקיות שלה (הכל ביחס לגודל, כן?) וניזונה מכמות עצומה של דם שהיא מוצצת, פי 200-600 מגודלה המקורי! כדי להסיר אותה מהעור צריך להתנהל בזהירות ולהימנע מתלישת הגוף מהראש שלה, שעלול להישאר מתחת לעור ולגרום לזיהומים נוספים. יש אינסוף מדריכים ברחבי האינטרנט על הדרך הנכונה לשלוף קרצית מהעור, וכמובן שתמיד עדיף להתייעץ עם הווטרינר. בניגוד לפרעושים, קרציות גורמות לתגובת גרד רק לעתים רחוקות, אבל בהחלט עלולות להעביר מחלות מסכנות חיים לכלב, לחתול וגם לנו.
• אקריות – יצורים מיקרוסקופיים שניזונים מתאי העור של החתול והכלב וגורמים למספר מחלות עור נפוצות:

• דמודקס – גורם לקרחות מפושטות ולעיתים לגרד. נפוץ בעיקר בכלבים, במיוחד צעירים.
• סקביאס, מחלת העור הידועה לשמצה (שבטח מזכירה גם לכם את השירות הצבאי, אבל זה ממש לא שייך לכאן) – גורמת לגירודים עזים ודלקות עור. נפוצה בעיקר בקרב חתולים.
• טפילי אוזניים – גורמים לגרד עז ודלקות אוזניים. קיימים בקרב חתולים יותר מאשר בכלבים.

עד לפני זמן לא רב, חלק מהטפילים שהזכרנו גרמו לתסכול רב. למרבה המזל, וטרינרים מחזיקים כיום חומרי הדברה מודרניים ובטוחים, שניתנים דרך הפה או באמפולה, וקוטלים את הטפילים האלה ביעילות רבה.

אלרגיות

• אלרגיה סביבתית – בסביבת חיות המחמד יש לא מעט אלרגנים נשאפים, וגם כאלה שנדבקים לפרווה, כמו אבקנים, עובש, אבק ועוד. חלקם עלולים לגרום לגרד בגלל מגע ישיר עימם, ובמקרים רבים אחרים הם יופיעו כתגובה של מערכת החיסון לחשיפה.
• אלרגיה למזון – במקרה של אלרגיה למזון, לרוב הגורם הוא חלבון מסוים (עוף, בקר, דגים, סויה וכדומה). לכן, כשיש חשד לאלרגיה כזו, הווטרינר לרוב ימליץ על מבחן מזון – פוצחים בכמה שבועות של תזונה בלעדית שבה חלבונים אלו מפורקים, או שהיא מכילה חלבון יחיד, ובוחנים את הגרד בהתאם לכך.

זיהומים

• זיהום חיידקי – חיידקים שגורמים לזיהומים עלולים לתקוף את שכבות העור ואת זקיקי השיער. לזיהומים כאלה רגישים יותר כלבים צעירים, וכלבים עם פרווה קצרה. אבל ברוב המקרים, זיהום חיידקי בעור מתפתח בעקבות פגיעה במעטה העור שנגרמה מגרד, נשיכה או לעיסה, בגלל אותן אלרגיות שהוזכרו בעיקר. ובמקרים פחות נפוצים, בגלל טפיל או מחלה אוטואימונית. הזיהום עצמו עלול להגביר את תחושת הגרד, ובכך להחמיר את המצב: החמרתהזיהום והדבקה לאזורים אחרים, קרחות, אדמומיות, קילוף עורי ובמקרים חמורים יותר, או במקרים בהם חדר גוף זר לתוך העור, הפרשה מוגלתית (פיסטולה) משכבות עור עמוקות.
• זיהום פטרייתי – זיהום שנגרם בגלל אורגניזם מיקרוסקופי. יש להבדיל בין שני סוגים:

• פטריות עור (דרמטופיטים): נדירות יותר, וגורמות לרוב לקרחות וקשקשים (במקרים רבים דווקא לא לגרד).
• פטריות חד תאיות ממשפחת השמרים (מלסציה): נמצאות על העור בכמות קטנה באופן טבעי. במקרים של פגיעות העור הן יכולות להתפשט ולהתרבות בצורה מוגזמת, וכך לגרום לדלקות, הפרשות וגרד.  האזור ה”אהוב” על השמרים הוא האוזניים, ואז לגרד יתלוו הפרשות חומות סמיכות וריח אופייני של שמרים.

אם לסכם את כל מה שאמרנו כאן, לגירודים יכולות להיות סיבות רבות. לכל סיבה יכולים להיות כמה סוגי טיפול. לרוב הטיפול הטוב ביותר הוא (כמו בדברים רבים אחרים) – הימנעות. פשוט מרחיקים את הגורם הראשוני. בהרחקת טפילים נעזרים בחומרי הדברה, באלרגיה למזון מרחיקים את המזון האלרגני מהתזונה, בזיהום חיידקי או פטרייתי ישנם תכשירים ייעודיים, ובמקרים קיצוניים הווטרינר ימליץ על טיפול תרופתי. כשמדובר באלרגנים סביבתיים, קשה מאוד להימנע מחשיפה, אבל החדשות הטובות הן שטיפול קבוע כגון חפיפות בתכשירים ייעודיים ותוספות אומגה 3 לחיזוק מעטה העור יכולים מאוד לסייע בבעיה. במקרים של התפרצויות קשות עם זאת, בעיקר בעונות בעייתיות, יש לעתים קרובות צורך גם בטיפול תרופתי- אנטיהיסטמנים יכולים לסייע גם לכלבים וחתולים אך לא באותם שיעורי הצלחה כמו בבני אדם. 

טיפול בסטרואידים להפחתת התגובה האלרגית והדלקת, יכול לסייע מאוד בהתפרצויות אך יש לקחת בחשבון תופעות לוואי, במיוחד במקרים בהם יש צורך בשימוש ארוך טווח. למזלנו הצטרפו היום לארסנל התרופות  גם תרופות ביולוגיות בטוחות ויעילות, שמאפשרות טיפול מיטבי בגרד במינימום תופעות לוואי; כך או כך, לתחושת הבטן שלך, הבעלים, וההיכרות שלך עם הכלב – יש משקל עצום, שיכול לעשות את כל ההבדל בין כלב סובל לכלב מאושר ומטופל. זיהית שמשהו לא בסדר? לא כרגיל? כדאי לגשת למרפאה כדי לקבל אבחנה וטיפול מתאימים.

חיותא יודעת שלפעמים גירוד הוא רק גירוד, אבל לעיתים הוא עלול להצביע על בעיה מורכבת יותר ויקרה. מזל שיש לך חיותא – פוליסת חיות המחמד המתקדמת ביותר.