כל מה שצריך לדעת על הרעלת כלבים וחתולים

זה קורה בפתאומיות בדרך כלל – החתול מתחיל להקיא, הכלב מפסיק לאכול… ניקית כבר 7 שלוליות קיא של החתול, ניסית לשחד את הכלב ב-10 מאכלים ריחניים לפחות. משהו לא בסדר. כבר עברת את שלב ההכחשה, והלחץ מתחיל לחלחל לך למחשבות. 

איך מזהים הרעלה?

התשובה מתחלקת לשניים. בערך. החלק הראשון מסובך יחסית מפני שלכל רעלן יש השפעה שונה משל רעלנים אחרים, וכמובן שיש תגובות שונות גם בין פרט לפרט. בוודאי אם אחד מהם הוא כלב והשני, חתול. דווקא החלק השני של התשובה יכול להיות קצת יותר מרגיע. כי הרי כשמכירים מישהו ממש טוב, שמים לב להבדלים הכי קטנים בהתנהגות שלו, וכשמשהו לא בסדר – אתם פשוט יודעים את זה. רוב ההרעלות מתחילות עם הניסיון הטבעי של הגוף לפלוט את החומר הזר החוצה באמצעות הקאה, שלשול, ריור, שיעול ועוד. לפעמים הכלב או החתול יראו סימנים של אי שקט, דופק מהיר, נשימה כבדה וחוסר יציבות.

אילו מזונות עלולים לגרום להרעלה?

חלק מהמזונות המופיעים ברשימה הזו עשויים להפתיע אתכם ואפילו להישמע הזויים, אבל חשוב לדעת שיש הרבה מאוד מזונות מסוכנים שנמצאים בכל בית: 

• בצל ושום – רעילים מאוד עבור כלבים וחתולים ועלולים לגרום לאנמיה קשה גם בחשיפה מזערית. 
• שוקולד – בדיוק כמו בתה ובקפה, גם בשוקולד יש קפאין, שלא עושה טוב לכלבים. אבל החומר הבעייתי באמת הוא התיאוברומין. במינונים נמוכים, ההרעלה תסתכם בתסמינים במערכת העיכול (שלשול, הקאה, השתנה) ובחוסר שקט כללי. אבל במינונים גבוהים, המצב עלול להסתבך ולהגיע להפרעות בקצב הלב עד כדי סכנת חיים.
• בצק לא אפוי – בצק שמרים זה טעים. אין ספק. אבל בעוד שאם אנחנו נאכל בצק לא אפוי, זה יכול לעבור בסדר, הרי שאם כלב יאכל בצק לא אפוי שימשיך לתסוס אצלו בקיבה, זה עלול להיות ממש מסוכן. השמרים בבצק מפרקים את הפחמימות שלו לפחמן דו חמצני ולאתנול – תרכובת כוהלית שאנחנו רגילים למצוא במשקאות חריפים. כלב שאכל בצק שמרים לא אפוי עלול להראות סימנים עצביים כמו חולשה, נפילות, צניחת טמפרטורת הגוף ואפילו איבוד הכרה.
• ענבים וצימוקים – לא ברור עדיין איך בדיוק עובד המנגנון במקרה הזה, אבל יש כלבים שיגיבו בכשל כלייתי חמור בגלל עינב אחד. גם כלב שהזדמן לו לאכול ענבים בעבר ועבר את זה בשלום – עלול להגיב בפעם הבאה בצורה חריפה, ואי אפשר לצפות את התוצאות מראש.

אילו חומרים נפוצים עלולים לגרום להרעלה?

כאן צריך להבדיל בין מינון גבוה מדי של חומר לגיטימי לבין רעל של ממש. הסכנות להרעלה נפוצות יותר ממה מכפי שנדמה לנו ולכן כדאי להכניס את הטלפון הנייד בחזרה לכיס, להסתכל טוב טוב על כל מה שהכלב שלנו מרחרח ומלקק בזמן הטיול או על מה החתול שלנו מצא מתחת למעקה בגינה. הנה כמה דוגמאות: 

• רעל עכברים – מדבירי חולדות נוהגים לפזר פתיונות “נגועים” ברעל. הם אמנם נוהגים לתלות שלט שמזהיר מפני הרעל המפוזר, אבל כלבים לא יודעים לקרוא, למרבה הצער, והפתיונות עלולים לפתות גם אותם. חתולים יכולים להיפגע מרעל עכברים בחשיפה משנית אם, לדוגמה, הם טורפים חולדה שכבר אכלה פתיון כזה.  רעל עכברים פוגע במנגנון הקרישה בגוף, כך שבתוך יומיים (ולא מיד) הכלב או החתול יראו סימנים מדאיגים של דימומים פנימיים.
• תרופות לשיכוך כאבים – נמצאות ממש בכל בית. לנו, בני האדם, פאראצטמול יכול לעשות את ההבדל בין יום במיטה לבין יום עבודה. אבל עבור החתול שלנו, גם מינון קטן עלול לעשות נזק אדיר ולפגוע ביכולת להוביל חמצן לתאי הגוף. איבופרופן ונוגדי דלקת אחרים יכולים לגרום לכשל כלייתי חמור ולסכנת חיים של ממש. 
• פרחי שושן – אין כמו הריח הנפלא של שושן צחור. אבל אם יש לך חתול, כדאי להשאיר את השושנים (מכל סוג) מחוץ לבית. ליקוק או שאיפה של אבקני שושן או כרסום של העלה יכולים להוביל לכשל כלייתי חמור ואפילו למוות.
• חומרים נגד פרעושים/ קרציות – מכיוון שמדובר בחומר שחתולים וכלבים אמורים להיחשף אליו, הסכנה מתחילה במינונים. חשוב לשקול את בעל החיים ולוודא שמשקלו מתאים לזה שמצוין על גבי האריזה, ואם יש תכשיר שמיועד לכלבים בלבד, מומלץ לוודא לפני כן שאכן יש לך כלב ולא חתול. במילים אחרות, לא מטפלים בחתולים בתכשירים שמיועדים לכלבים, ולהיפך. התגובה במקרה של הרעלה תהיה עצבית – דיכאון, רעד שרירים, הקאה, פרכוסים ועוויתות באוזניים.
• חומרי הדברה לצמחים – זרחנים אורגניים שמשמשים בגידולים חקלאיים או בצמחי נוי בבית ובגינה עלולים להיות מסוכנים לכלבים ולחתולים, והם עלולים להיחשף אליהם באמצעות ליקוק הפרווה שכבר הספיקה להתחכך בצמח שעבר הדברה. 

בכל מקרה שיש חשד שהחתול או הכלב שלכם אכלו אוכל לא מוכר או שנחשפו לחומר רעיל, ההמלצה היא לגשת לטיפול וטרינרי. 

מה קורה לגוף הכלב או החתול בעקבות ההרעלה

התגובה של הגוף תלויה בחומר שאליו נחשף הכלב או החתול אולם בחלק מהמקרים, עוצמת התגובה תלויה גם בהיקף החשיפה. המינון הרעיל אליו נחשף הכלב או החתול נגזר מריכוז של החומר בדם – מה שאומר שזה תלוי גם בגודל של הכלב או החתול, משקל הגוף שלו, המצב הבריאותי שלו לפני החשיפה ועוד.

חלק מהסימנים להרעלת כלבים וחתולים יהיו עצביים, כמו רעידות, פרכוסים, עוויתות, שינוי חד בטמפרטורת הגוף ואיבוד אוריינטציה וקואורדינציה, לעתים גם בשילוב הקאות. לפעמים ההקאה תהיה חלק מתגובה של מערכת העיכול, כשהגוף בעצם מנסה לפלוט חומר מזיק שנאכל. עוד תסמיני הרעלה אופייניים במערכת העיכול הם שלשול, השתנה תכופה, שתיה מרובה וחוסר תיאבון. תסמיני הרעלה במערכת הנשימה כוללים בצקת, נפיחות, שיעול וקשיי נשימה.

מה לעשות כשמזהים שהכלב או החתול מורעל?

קודם כל – להירגע. מיד אחר כך – לפעול מהר. על אף שיטות משונות ושלל תרופות סבתא לעידוד הקאה, העצה הטובה ביותר שאפשר לתת היא פשוט ליצור קשר עם הווטרינר המטפל או עם מוקד חירום להרעלות ולפעול על פי ההוראות שניתנו לך. לפני ספיגת הרעלן (ממש אחרי החשיפה), אפשר לעודד הקאה אצל כלבים באמצעות מתן מעט מי מלח, במידה והחשיפה הייתה בבליעה. אם החשיפה הייתה דרך העור, יש לשטוף היטב את המקום. כשמגיעים למוקד החירום הוטרינרי, הכלב או החתול ייבדקו קודם בסימנים חיוניים ראשוניים על מנת להעריך את מצבם. מצבם וסוג הרעל אליו נחשפו יקבעו את אופן הטיפול: שטיפת קיבה, טיפול בפחם פעיל, תרופות ספציפיות לטיפול ברעל, נוזלים, הרדמה או הנשמה. 

כיצד מטפלים בהרעלה

הטיפול הטוב ביותר בהרעלה הוא כמובן למנוע אותה. בעלי החיים שלנו הם בני משפחה, ואנחנו צריכים לשמור עליהם כמו על ילדים. לפעמים אפילו יותר – מפני שהם לא יודעים לדבר.

צריך לשים לב לשינויים מחשידים בהתנהגות, בתיאבון, בהפרשות ובמצב הכללי, ולפנות לווטרינר במקרה הצורך. גם אם הכלב או החתול הורעלו – פעולה מהירה מצד הבעלים והצוות במרפאה עשויה למנוע אסון. לא בטוחים מה מותר ומה אסור? כדאי תמיד להתייעץ עם הווטרינר המטפל. 

כדאי לדעת! אם החתול או הכלב שלך נחשפו לחומר לא מוכר או מסוכן, יש לפנות מיד לטיפול וטרינרי כדי למנוע הרעלה והחמרה. ביטוח הבריאות של חיותא מבטיח שהוטרינר שלך יתמקד בהשגת הטיפול הטוב האפשרי – בלי לערב את השיקול הכלכלי בתמונה.