שיתוק לרינקס (LARPAR)/ Laryngeal Paralysis
המדריך שלנו נכתב ע"י וטרינרים מוסמכים, אולם אינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף לייעוץ
וטרינרי.
אם חיית המחמד שלכם מציגה מציגה סימפטומים חריגים, צרו קשר
עם וטרינר לקבלת ייעוץ.
מה זה שיתוק לרינקס (LARPAR) אצל כלבים?
שיתוק הלרינקס, או באנגלית Laryngeal Paralysis ובראשי תיבות LARPAR, היא מחלת נשימה שפוגעת בלא מעט כלבים וכלבות, בעיקר גדולים ומבוגרים. הלרינקס, או בעברית “בית הקול”, הוא איבר סחוסי המצוי בקדמת הגרון ומכסה על קנה הנשימה. תפקידו להיסגר ולהיפתח באופן תדיר כדי לאפשר כניסת אוויר קבועה ולמנוע כניסת מזון ומים. במקרה של שיתוק הלרינקס, הסחוסים לא נפתחים באופן תקין ומצרים על מעבר האוויר מחלל הלוע לתוך קנה הנשימה. הסימנים יכולים להיות קלים בתחילה ולדרוש טיפול שמרני בלבד, ויכולים גם להגיע עד לקושי נשימתי ותפקודי משמעותי ולחנק מסכן חיים, שמצריכים תיקון כירורגי.
מה גורם לשיתוק לרינקס (LARPAR)?
השיתוק נגרם מפגיעה בעצבוב התקין של שני הסחוסים המגינים על פתח הקנה, שבעקבותיה הם אינם נפתחים.
הסיבה הנפוצה ביותר היא ניוון של עצבי ושרירי הגרון, הנפוצה בכלבים גריאטריים גדולים, ככל הנראה על רקע תורשתי.
סיבות אחרות כוללות:
- פגיעה טראומטית
- תת פעילות של בלוטת התריס
- מחלות שריר-עצב
- גידולים בגרון, בצוואר או בבית החזה
ישנם גם מקרים נדירים מאוד של שיתוק מולד שכזה, שיופיע כבר בגיל מספר חודשים.
סימנים שיעזרו לכם לזהות שיתוק לרינקס (LARPAR)
- נשימה מאומצת ומהירה בפה פתוח: שלא בעקבות מאמץ גופני משמעותי
- קולות נשימה חריגים כמו חרחורים, חריקות או שריקות
- שינויים בקולות הנביחה: המזכירים צפצוף או צרידות
- שיעולים, לעתים עם פליטה
- קושי בהליכה וירידה בסיבולת: בעיקר במזג אוויר חם.
- עמידה אופיינית ברגליים פשוקות
- חיוורון או כחלון של הריריות: ניתן לראות בלשון ובחניכיים
- קריסה פתאומית במאמץ
איך מאבחנים שיתוק לרינקס (LARPAR)?
החשד עולה בסימנים הקליניים שהוזכרו, במיוחד אם הם מופיעים בכלבים גדולים ומבוגרים.
את הבדיקה הסופית לאבחון המחלה מבצעים בהרדמה קלה ומהירה, בה פותחים את הפה ובוחנים את תנועת סחוסי הלרינקס במהלך הנשימה. אם אכן רואים שהפתח מכוסה על ידי הסחוסים והם אינם זזים כלל, מדובר באבחנה מספיקה למחלה.
בדיקות משלימות כדי לבחון ולשלול סיבות נוספות שעלולות לגרום למחלה יכולות להיות בדיקות דם מלאות, כולל תפקודי בלוטת התריס, וצילומי רנטגן או בדיקת CT לצוואר ולבית החזה.
איך מטפלים בשיתוק לרינקס (LARPAR)?
במקרים קלים, בהם לא נראית פגיעה בתפקוד היומיומי, ניתן לנסות טיפול שמרני הכולל שמירה על משקל תקין והימנעות ממצבי לחץ ומפעילות מאומצת, בעיקר בשעות החמות. טיפול תרופתי אפשרי להרחבת הסימפונות כולל סטרואידים במקרים של נפיחות דרכי הנשימה, נוגדי שיעול, תרופות הרגעה במקרים של לחץ או חרדה שגורמים להתנשפות מהירה ואנטיביוטיקה במקרים של שאיפת מזון או מים שעלולים להוביל לדלקת ריאות.
עם זאת, ברוב המקרים הטיפול המומלץ הוא כירורגי. מדובר בניתוח “tie-back” שכשמו כן הוא- כולל קשירה של אחד הסחוסים לדופן הגרון הפנימי, כך שחלק מקנה הנשימה יישאר חשוף למעבר אוויר באופן קבוע. לא נהוג לקבע את שני הסחוסים לצדדים, שכן אז הקנה נשאר פתוח לחלוטין באופן קבוע וקיים סיכוי משמעותי לדלקת ריאות על רקע כניסת מזון ומים לריאות. זו גם הסיבה שלאחר הניתוח חשוב לשמור על האכלה מגבוה, בכדי למנוע סיבוך שכזה.
במקרי חירום, של מצוקה נשימתית חמורה הנגרמת משיתוק לרינקס, דרוש טיפול דחוף של מתן חמצן, תרופות הרגעה לווריד ולעתים גם הרדמה והנשמה עד לייצוב המטופל לניתוח.
הידעת?
מחקרים שנעשו מצאו שהסיכון למחלה עולה ביחס ישיר לגודל הכלב, אם הוא סוחב משקל עודף וגילו. בגזעים מסוימים בהם המחלה נפוצה יכולים מעל רבע מהכלבים בגילאי 7 ומעלה לסבול משיתוק לרינגיאלי מסוים. לא נמצא הבדל בין זכרים ונקבות בנפיצות המחלה.
הלרינקס הוא איבר שאחראי על הפקת הקול ולכן אין זה פלא שאחת מהתלונות המזוהות עם המחלה היא שהכלב "נובח על mute".
את המבחן לאבחון המחלה חייבים לעשות בהרדמה, שכן מדובר בפתיחת פה והסתכלות פנימה בכלב גדול. עם זאת, חומרי הרדמה רבים יכולים לגרום לדיכוי מערכת הנשימה ובכך לשבש את התוצאות. לכן, נהוג לעשות שימוש בחומרים ספציפיים למבחן.
טיפ מווטרינר
ההתלבטות ידועה ומוכרת. מצד אחד, נראה שהחבר או החברה הגדולים והזקנים שחולים במחלה הזו סובלים מאוד ומתקשים בתפקוד היומיומי שלהם. מצד שני, אנחנו חוששים מהסכנה שבניתוח בהרדמה מלאה ומהמורכבות בשיקום שלאחר מכן. כאן תפקידנו להרגיע, שכן ניתוח תיקון הלרינקס נחשב לאחד מהניתוחים “המתגמלים” ביותר. ברוב הגדול של המקרים, הכלבים מתאוששים במהרה והנשימה משתפרת תוך זמן קצר, לפעמים אפילו כבר בהתאוששות לאחר הניתוח. הסיכונים בהרדמה קטנים משמעותית כשמדובר בצוות מיומן תוך ניטור קפדני וגם הסיבוכים לאחר מכן מעטים כשמקפידים על ההוראות. מדובר בניתוח מומלץ, במיוחד בכלבים שסובלים מהמחלה, גם בגילים “מופלגים”. במקרה זה, יש ביכולתה של הרפואה הווטרינרית לשפר משמעותית את איכות החיים של כלבכם.
כמה זה יעלה לכם?
מה חדש בתחום?
למרות ההצלחה של ניתוח ה-“tie-back” המסורתי, יש לו כמה חסרונות בולטים: מדובר בניתוח פולשני דרך חתך בעור הצוואר, בקרבה לכלי דם גדולים ומבנים רגישים, המצריך הרדמה מלאה וארוכה וכירורגיים מיומנים בפרוצדורה. בבני אדם הסובלים משיתוק נשימתי של דרכי האוויר העליונות, משתמשים רבות בשתלי סיליקון המוחדרים דרך הלוע ושומרים על דרכי האוויר פתוחות. בשנים האחרונות, נעשה שימוש בשתלי סיליקון כאלו גם בכלבים ומחקרים הצביעו על הצלחה גבוהה. במצבי חירום נשימתיים, גם כשבעל החיים לא יציב מספיק לניתוח, קל להחדיר שתל ללא פרוצדורה פולשנית ובלי צורך במיומנות כירורגית גבוהה. השתל יכול לשמש פתרון לטווח ארוך בכלבים שאינם מועמדים לניתוח מסיבות של מחלות נלוות שונות. מדובר גם ברכיב ללא עלות גבוהה, שקל יחסית לייצרו ולהתאימו אישית בשימוש במדפסות תלת מימד, הנכנסות לשימוש הולך וגובר ברפואה. יש לציין שגם כאן קיימת סכנה לדלקת ריאות, שכן השתל משאיר את הפתח פתוח במידה מסוימת באופן קבוע ולכן הוראות הזהירות תקפות גם כאן.
גזעי כלבים בסיכון גבוה לשיתוק לרינקס (LARPAR)
הידעת?
לעשות חיותא כשחיית המחמד
בריאה זו החלטה נבונה.
אם מבטחים כשכבר קיימת מחלה - היא לא מכוסה