טפילי מעיים/ Intestinal parasites
המדריך שלנו נכתב ע"י וטרינרים מוסמכים, אולם אינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף לייעוץ
וטרינרי.
אם חיית המחמד שלכם מציגה סימפטום חריג, צרו קשר עם וטרינר
לקבלת ייעוץ.
מה זה טפילי מעיים אצל כלבים?
טפילי מעיים הם יצורים שחיים וניזונים במעיים של בעלי חיים אחרים, הקרויים מארחים. כשמדברים על טפילי מעי, אנחנו מתייחסים ליצורים מהסיווג שנקרא בלטינית אאוקריוטים – כלומר כאלו המכילים גרעין. לכן, חיידקים ו-וירוסים דווקא לא נכנסים תחת הגדרה זו. גם תולעת הפארק איננה נחשבת טפיל מעי (על אף שהיא עלולה לעתים לנדוד גם לשם), שכן בצורה הקלאסית שלה היא נודדת לאיזורי העיכול הקדמיים, בעיקר הוושט. טפילי מעי יכולים לשכון באופן נורמלי ללא סימנים קליניים במערכת העיכול, להוביל לשלשולים חוזרניים ולהקאות ואפילו למחלות קשות וחמורות.
סוגי הטפילים:
- פרוטוזואות: קוקסידיה, ג׳יארדיה, קריפטוספורידיום. אלו יצורים חד תאיים, שאינם חיידקים או וירוסים. חלקם חיים ברמות קבועות במערכת העיכול ללא סימני מחלה, אך לעתים שגשוג או הדבקה חיצונית בהם עלולה להוביל לשלשול חריף, לעתים גם דמי, ולאובדן משקל.
- תולעים: ישנן מספר משפחות של תולעים שונות אשר נטפלות למערכת העיכול. תולעי סרט ותולעים עגולות הן הנפוצות ביותר מביניהן.
- אצות: ישנו זן של אצה הקרוי פרוטוטקה שעלול להטפיל את מערכות העיכול של הכלבים ולגרום לשלשולים קשים ביותר וגם למחלה מערכתית.
הסיפור של נאלה
נאלה המתוקה אומצה בגיל 5 חודשים, עם צלעות בולטות ורעב בלתי פוסק. הבעלים חשבו בתחילה שמדובר פשוט בתת תזונה ולכן דאגו לפנק אותה בשבועות הראשונים, אבל המצב לא משתפר וגם הצואה רוב הזמן היתה רכה מאוד - כזו שנמרחת על המדרכה בזמן האיסוף. במרפאה לקחו מעט מהצואה לבדיקה מיקרוסקופית וגילו המונים המונים של יצורים חד תאיים וביצי תולעים. נאלה קיבלה מיד טיפול מקיף שכלל מתן של כדורי תילוע למשך כמה ימים, יחד עם טיפול אנטיביוטי מתאים, תוסף פרוביוטיקה ותזונה רפואית למערכת העיכול. הבעלים הונחו לשטוף טוב טוב את השמיכה שלה וקערות המים והאוכל בסיום בכדי למנוע הדבקה חוזרת. תוך כמה ימים מתחילת הטיפול שמו לב כבר שקל בהרבה לאסוף את הקקי ובביקורת הבאה במרפאה נמצא שנאלה עלתה מ-17 ל-25 ק״ג תוך פחות מחודש!
מה גורם לטפילי מעיים?
דרכי הדבקה:
- מגע עם חומר צואתי של כלב נגוע: ייתכן בליקוק הטוסיק של כלב אחר או אכילת צואה נגועה.
- הדבקה דרך האם: גורים יכולים להידבק בקלות מהאם, עוד כעוברים, מהחלב או מהפרשות גוף. טוקסוקרה קאניס היא הנפוצה ביותר ממשפחה זו.
- חשיפה לחומר נגוע: מקורות מים או מזון המכילים טפילי מעי. בדרך זו יכולות לעבור ביצי תולעים, טפילים חד-תאיים וגם אצות.
- טפילי עור: פרעושים, למשל, הם נשאים של תולעי סרט, בעיקר דיפילידיום קנינום הנפוצה ביותר. כשהכלב מלקק פרעוש נגוע בזחל של תולעת זו, הוא בוקע במערכת העיכול ומטפיל אותה.
גורמי סיכון:
- גיל צעיר: גורים הם בלי ספק הרגישים ביותר להידבקות מטפילי מעי, ובהם גם תיתכן פגיעה חמורה יותר, בעיקר בגילים הצעירים במיוחד.
- חולשה חיסונית: כלבים שחולים במחלות כרוניות, או כאלו שמקבלים טיפולים מדכאי מערכת חיסון, רגישים הרבה יותר לטפילי מעי, שכן מערכת החיסון שלהם מתמודדת פחות טוב עם השמדתם.
- מחלות מעי: מחלות מעי זיהומיות כמו פארוו בגורים, דלקות מעי כרוניות (IBD), מצבים של אי איזון חיידקי (דיסביוזיס), אי סבילות או אלרגיה מזונית וגידולי מעי, יכולים כולם להגביר את הסיכון של נגיעות ושגשוג טפילי מעי.
סימנים שיעזרו לכם לזהות טפילי מעיים
- שלשולים: הסימן הנפוץ ביותר לנגיעות בטפילי מעי. הם יכולים לנוע בין שלשול מימי לצואה רכה דמויית גלידה, הם יכולים להיות קבועים או באים והולכים, הם יכולים להיראות בצבע חום אך גם שחורים או אדומים במקרה של דימום.
- הקאה: יכולות גם הן להופיע, בעיקר במקרים של תולעי מעי בגורים.
- התפתחות איטית או אי גדילה בגורים
- ירידה במשקל ובמצב הגופני בכלבים בוגרים
- אובדן תיאבון
בנוסף, חשוב לדעת שתולעי מעי ניתן לראות לעתים קרובות בעין בצואה או בקיא של כלב נגוע, כגרגרי שומשום (ביצים) או אטריות (תולעים בוגרות).
איך מאבחנים טפילי מעיים?
- בדיקה במרפאה – מראה אופייני, כמו למשל גור עם בטן נפוחה או כלב צעיר רזה מאוד, מחשידים כבר לנגיעות בטפילי מעי. בבדיקה רקטלית ניתן לעתים לאבחן ביצי תולעים או תולעים.
- משטחי צואה – ניתן לקחת דגימת צואה ולבחון אותה תחת המיקרוסקופ, תוך שימוש בטכניקות, תמיסות וצביעות שונות. כך ניתן לאתר יצורים חד-תאיים, ביצי תולעים ואצות.
- בדיקות אנטיגן – חלק מהטפילים ניתן לאבחון באמצעות בדיקות בטכניקת ELISA לזיהוי רכיבים על גבי הטפיל. זו בדיקה נפוצה לטפיל הג׳יארדיה שלא תמיד קל לאתרו במשטחים.
איך מטפלים בטפילי מעיים?
- כרגיל, הדרך הטובה ביותר היא מניעה – טיפולים קבועים נגד פרעושים והימנעות ממתן מזון נא מן החי, משתייה ממקורות מים מזוהמים ומאכילת צואה בגינות הכלבים. כמו במקומות אחרים בעולם, גם בישראל נהוג לתת טיפולי תילוע (מלבד תולעת הפארק) באופן שגרתי, בכל 3, 6 או 12 חודשים, כתלות באיזור גיאוגרפי ובהעדפות המרפאה. חשוב לציין כי זהו איננו טיפול מניעתי, אלא טיפול שמטרתו להרוג תולעים וטפילים אם הם נמצאים במערכת העיכול ללא סימנים.
- תרופות אנטי הלמינטיות – מה שנקרא בקיצור ״תילוע״. אלו חומרים הפעילים נגד תולעי מעי, וגורמים לשיתוק או למוות שלהן ובכך לשטיפתן החוצה מהמעי. הם קיימים בצורות שונות וכוללים לרוב מספר חומרים המשולבים יחד בכדורים או בסירופ. במקרי הדבקה, יש לתת לרוב מינון חוזר כעבור מספר ימים כדי להרוג תולעים שעוד נותרו. כמו במקומות אחרים, גם בישראל נהוג לתת תילוע כטיפול שגרתי, פעם אחת עד 4 פעמים בשנה. הוא איננו מניעתי אך הוא הורג תולעים הנמצאות במעי באותו זמן.
- תרופות אנטימיקרוביאליות – ישנם טפילים חד-תאיים שרגישים לאנטיביוטיקות מסוימות שפותחו במקור כנגד חיידקים. קוקסידיה, למשל, רגישה לאנטיביוטיקות ממשפחת הסולפה וג׳יארדיה למטרונידזול. לצערנו במקביל לזה מתפתחת תופעה של עמידות ההולכת וגדלה לטיפולים אלו.
- קוקסידיוסטיים – אלו הן תרופות המיועדות כנגד טפילי הקוקסידיה הידועים לשמצה. תרופה נפוצה לטיפול בכלבים הינה טולטרזוריל.
- תוספים למערכת העיכול – פרוביוטיקה, פרה ביוטיקה, סיבים תזונתיים: כל אלו מסייעים בהסדרת פעילות מערכת העיכול ואיזון המיקרוביום שבה. במקרים של נגיעות טפילית, במיוחד בשילוב עם הפרעות עיכול כרוניות כגון דיסביוזיס, טיפולים אלו חשובים ויעילים ביותר.
הידעת?
בסקרים שנערכו נמצאה נגיעות של 10%-60% לטפילי מעי בכלבים, כתלות כמובן באיזור גיאוגרפי בין היתר. ברוב גדול של המקרים, הכלבים הנגועים לא הראו סימני מחלה. במקרים רבים, כלבים גם היו נגועים ביותר מטפיל אחד.
טפיל הג׳יארדיה הוא מהגורמים הנפוצים ביותר לשלשול בכלבים. צורתו במיקרוסקופ אופיינית ביותר ונראית כמו פרצוף עם עיניים, פה ושיערות. הוא מגיע לעתים קרובות במקביל להדבקה בטפילים נוספים או למחלות מעי אחרות.
תולעי סרט הן אלופות בהתרבות והולכות על תאוריית המספרים הגדולים. ככל שהתולעת גדלה, כך היא מוסיפה שקי ביצים נוספים. תולעת בוגרת יכולה להטיל יותר מ-100,000 כאלו במהלך חייה!
טיפ מווטרינר
בזכות השימוש התכוף בתכשירים אפקטיביים כנגד פרעושים, טיפולים קבועים נגד תולעים עגולות ונגד תולעת הפארק, ושמירה על היגיינה גבוהה ומזון איכותי, רואים כיום פחות ופחות הדבקות בתולעים בכלבים מטופלים. לכן, גם תדירות טיפולי התילוע השגרתיים במרפאות יורדת. עם זאת, יש בהחלט הצדקה לטיפולי תילוע שגרתיים בהתחשב בזה שישנן תולעים שיכולות לגרום לפגיעה בריאותית חמורה בבני אדם. כלבים יכולים להיות נשאים של תולעת סרט בשם אכינוקוקוס, למשל, שלא תגרום להם לעתים כלל לסימנים קליניים, אך בהדבקה בבני אדם, בעיקר מוחלשי חיסון וילדים, היא עלולה לגרום למספר תופעות חמורות, ביניהן גם ציסטות ענקיות מכילות נוזל המתפתחות במוח. מדי שנה בישראל נרשמים מספר מקרים של הדבקה ולכן חשוב להקפיד על טיפול שגרתי שכזה, אפילו רק פעם בשנה.
כמה זה יעלה לכם?
מה חדש בתחום?
הדבקות בטפילי מעי, חד-תאיים ותולעים הן בעיה עולמית רחבת היקף, הן בחיות הבית והן בבני אדם. לכן, ישנם גם נסיונות רבים לפיתוח חיסונים נגדן. חיסון נגד יצורים כאלה, בניגוד לחיידקים ו-וירוסים בעלי מבנה תא שונה, הוא מסובך הרבה יותר, ופעמים רבות בעל אפקטיביות נמוכה או תופעות לוואי קשות. בשנים, האחרונות בזכות השימוש בחיסונים רקומביננטיים, כלומר כאלו המכילים חלק קטן או מידע גנטי של הפתוגן ללא צורך בהזרקת הפתוגן עצמו, ישנה תקווה גדולה שוב לפתח בהצלחה חיסונים אפקטיביים, שימנעו מחלות טפיליות בנו ובחיות המחמד.
הידעת?
לעשות חיותא כשחיית המחמד
בריאה זו החלטה נבונה.
אם עושים חיותא כשכבר קיימת מחלה - היא לא מכוסה