איך לא להרוג את הכלב שלך: למה פטריות כל כך מסוכנות לכלבים?

כלבים, קצת כמו תינוקות, הם יצורים סקרנים מטבעם, שאוהבים מאוד לחפור, לרחרח ולבחון את הסביבה שלהם. הבעיה היא שדווקא ההתנהגות הטבעית הזו עלולה לחשוף אותם לאיומים בלתי נראים, כמו זיהומים פטרייתיים מסוכנים. שניים מהגורמים הזיהומיים הנפוצים ביותר בהקשר הזה הם קריפטוקוקוס והיסטופלזמה. מצטערים על הקללות, ולא נבחן אתכם על איך מבטאים את השמות. כל מה שאתם צריכים לדעת זה שאלה פטריות שנמצאות בסביבה באופן טבעי- ועלולות לגרום לסיבוכים בריאותיים קשים.

מהן קריפטוקוקוס והיסטופלזמה ולמה הן מסוכנות?

מדובר בפטריות סביבתיות- כלומר כאלו שגדלות בקרקע ובחומר אורגני. הפטריות הן גם מיקרוסקופיות, כלומר לא כאלו שמפיקות את גופי הפרי הקלאסיים שעולים לנו בראש כשאנחנו מדמיינים פטריות. למעשה, ואנחנו מתנצלים מראש על שתילת המחשבה בראש שלכם, אבל רוב הפטריות הן כאלו ובפועל אנחנו מוקפים בהן ונבגים שלהן (חומרי הרבייה שלהן) כל הזמן ובכל מקום. החדשות הטובות? הן חשובות מאוד וכלל לא מסוכנות. טוב, לפחות רובן לא. קריפטוקוקוס והיסטופלזמה הן דווקא מהמינים שיכולים לגרום לזיהומים קשים ביותר עד מסכני חיים- והן נמצאות במקומות שכלבים מחבבים במיוחד.

למה כלבים בסיכון מוגבר דווקא לפטריות האלה?

אלו פטריות שנמצאות כאמור בקרקע ובזבל אורגני, אבל יותר מהכל הן אוהבות להתרבות בלשלשת עופות וצואת עטלפים (שאלו שתי מילים שבתכל’ס אומרות- קקי). כלבים הם רחרחנים ידועים ואוהבים במיוחד לנבור, ללקק ולהתפלש בחומרים שכאלו ולכן הם עלולים להימצא בסיכון גבוה במיוחד לחשיפה לפטריות. מבחינה גאוגרפית, קריפטוקוקוס בהחלט נמצאת בישראל ובכל שנה מדווחים מספר מקרי חולי כתוצאה מחשיפה אליה. היסטופלזמה נדירה יותר, וקיימת בעיקר במספר אזורים אנדמיים בצפון אמריקה ובמזרח הרחוק, אך מדי כמה שנים מדווח מקרה של חשיפה, מה גם שלכלבים שנוסעים או חוזרים מאותן מדינות יש גם סיכוי להידבק במהלך השהייה בהן.

אזורי סיכון מוגברים כוללים:

• קיני יונים: בעיר במיוחד ישנן “נקודות חמות” רבות של יונים שבונות קנים בחלונות ומרפסות הדירות, גגות, חניות ונקודות מוצלות שיש בהן לעיתים ריכוז עצום של לשלשת יונים.
• פארקים וגינות ציבוריות: יונים, דררות, מיינות ועורבים יכולים כולם לאכלס עצים באופן קבוע בסביבת גינת הכלבים הקבועה. ישנן גם ציפורים שמגיעות באופן מרוכז, כמו למשל כשלהקות עצומות של אנפות מתחילות לקנן בעצים הגבוהים שבטבע הפראי או העירוני בחודשי האביב, ומייצרות כמות אדירה של לשלשת במקומות שכלבים מאוד אוהבים לטייל בהם.
• הרפתקאות בשטח: טיולים רגליים או קמפינג בשטחים הפתוחים הם כיף גדול לכלב ולבעלים. אבל שלא כמונו, כלבים לא יודעים לקרוא את שלטי האזהרה שמזהירים מפני כניסה למנהרות והם סקרנים ונכנסים פנימה, מה שמסכן אותם מאוד בחשיפה לנבגים פטריות מסוכנים המצויים בריכוזים גבוהים מאוד בצואת עטלפים (כמו גם לעוד סיכונים בריאותיים חמורים כמו קדחות מסוכנות, שלא לדבר על פגיעה בטבע).
• שטחים חקלאיים: בשדות חקלאיים תיתכן חשיפה מוגברת ל”זבל” עופות, שהוא למעשה תוצר של לשלשת תרנגולות המשמש כדשן לעיתים קרובות. חוץ מזה, כלבים יכולים להיכנס לשטחי חוות ולולים שגם בהם יש כמובן חשיפה גבוהה.
• עבודות חפירה: באזורי עבודות בניין, עבודות עפר וחפירות ארכיאולוגיות, יש סיכון גבוה יותר לחשיפה לנבגי פטריות, בשל עלייה של אבק הקרקע לאוויר.

חשוב לדעת! 

1. ברוב המקרים החשיפה לנבגי הפטריות האלה לא תגרום למחלה, במיוחד בבעלי חיים בוגרים ובריאים. אבל בכלבים צעירים מאוד, מבוגרים מאוד או כאלו שיש להם חולשה חיסונית בשל מחלות רקע כרוניות או שנוטלים תרופות להחלשת מערכת החיסון (כמו למשל במקרים של אלרגיות, מחלות אוטואימוניות או גידולים סרטניים), ישנו בהחלט סיכון מוגבר להידבק בפטריות מזיקות אלו ולחלות במחלה קשה. למרות מה שאמרנו עכשיו, לפעמים ובאופן נדיר גם כלבים וכלבות בריאים, שלא ידוע שיש להן בעיות רפואיות, נדבקים במחלות אלו, ייתכן שעל רקע חשיפה מאוד גדולה לנבגים.
2. גם במקרים שהכלב חלילה חלה במחלה פטרייתית, היא איננה מדבקת אלינו או לכלבים אחרים. כלומר, ההדבקה היא תמיד מהסביבה והמחלה נשארת אצל אותו כלב, כך שלא צריך להיכנס לתרחישים אפוקליפטיים סטייל “האחרונים מבינינו”.

מה הסימנים של חשיפה לפטריות אלו?

הסימנים בזיהומים הללו יכולים להיות מוגבלים למערכת הנשימה (צורה מקומית), אך גם נרחבים ואלימים מאוד ולפגוע בכמעט כל מערכת בגוף (צורה מפושטת). למעשה, פעמים רבות שתי הצורות יכולות גם להופיע יחד.

הצורה המקומית מאופיינת ב:

• התעטשויות והפרשות מהאף- נזלת, ריר, טפטוף דמי
• שיעולים וכחכוחים מוגברים
• התנשפויות וקושי נשימתי
• נפיחות או פצעים סביב האף
• קשיים באכילה

הצורה המפושטת כוללת:

• חולשה, חוסר תיאבון וירידה במשקל
• פגיעה עצבית: התקפי פרכוס, רעד, חוסר קואורדינציה או בלבול
• בעיות בעיניים: דלקות, הפרשות או פגיעה בראייה
• הגדלת קשרי לימפה
• נפיחות בטנית מהגדלת איברים

אפשר להגן על הכלב מחשיפה לפטריות האלה?

אין באמת פתרון קסם שיגן הרמטית על הכלב שלכם, אבל בהחלט יש עדיין כמה דברים שאתם יכולים לעשות.

• הימנעו מאזורים מזוהמים: הגבילו את הגישה של הכלב לאזורים עם ריכוז גבוה של צואת יונים או עטלפים, כולל גגות, מערות, מבנים נטושים או לולים ישנים. במיוחד לא כדאי שיסתובבו באזורים כאלו ללא רצועה.
• שמרו על ניקיון סביבת המחיה שלכם ושלו: אם יש ציפורים בסביבת הבית, הקפידו לנקות באופן קבוע מרפסות, חצרות, או אזורים שבהם הכלב מסתובב כדי למנוע הצטברות של צואה.

מה לעשות אם יש חשד להדבקה?

רוב הכלבים לא יפתחו מחלה לאחר חשיפה לפטריות הללו, אבל במקרים שבהם מופיעים סימנים חשודים חשוב לפנות לטיפול וטרינרי, ולדווח לצוות הרפואי אם היתה חשיפה אפשרית למוקדים כמו אלו שהוזכרו מעלה. לרוב לא מדובר בסימנים ספציפיים לפטריות, והאבחון הסופי לא פשוט ומצריך פעמים רבות בדיקות מקיפות ויקרות מאוד, כמו רינוסקופיה לחללי האף והדמיות מתקדמות כמו CT ודיגום רקמות. הטיפול במקרי הפטרת הוא אינטנסיבי מאוד, מתחיל פעמים רבות באשפוז של כמה ימים ויכול להימשך כמה חודשים. ההוצאות במקרים האלו יכולות להגיע לאלפי שקלים בקלות, ולצערנו סיכויי ההישרדות בחלק ניכר מהמקרים אינם גבוהים.

בכל מקרה, חשוב שתשתפו מידע רלוונטי עם הווטרינר או הווטרינרית. ספרו להם אם הכלב בילה באזור עם יונים, עטלפים, או אדמה רטובה המזוהמת בצואת ציפורים. מידע זה יכול להנחות אותם לבדיקות הנכונות.

האם זיהום כתוצאה מחשיפה לקריפטוקוקוס או היסטופלזמה קפסולטום הוא נדיר? כן, מאוד. האם זה אומר שזה לא יכול לקרות לכלב שלכם? לצערנו, ממש לא. “נדיר” לא אומר “לא קיים”, ואם זיהום כזה קורה הוא עלול לסכן את חיי הכלב שלכם. לכן כדאי להישמר ולשים לב להימנע ממוקדי סיכון, במיוחד במקרים שכלבכם מועד לחולשה חיסונית, אם בגלל מחלות כרוניות ואם בגלל טיפול תרופתי קבוע.

במקרה הזה, לא תוכלו להקדים תרופה למכה- אבל בטח שתוכלו להקדים ביטוח. ספציפית, ביטוח הכלבים של חיותא, שהכיסוי שלו יגן עליכם במקרה הזה ובעוד מספר רב של מקרים אחרים. כי ביטחון זה רק חיותא. עדיין לא משוכנעים? יש לנו 16 סיבות ממש טובות לעשות חיותא.