שברי עצמות/ Bone Fractures

• צליעה: שתלווה לרוב בהחזקת הרגל באוויר.
• כאב: שיתבטא בבכי בתנועה או הירתעות ממגע באזור.
• נפיחות: של הרקמה הרכה סביב האזור הפגוע.
• צלילי חריקה: הנובעים מחיכוך במפגש בין חלקי העצם השבורים.
• מראה חריג של מבנה הרגל: זווית לא נורמלית או עקמומיות.
• פצע עורי: במקרה של שברים פתוחים יתלווה גם פצע עורי לשבר, דרכו עלולות לצאת חתיכות העצם השבורה.

רק אל תשכחו לשים לב גם לסימנים נוספים שמקורם בפציעות הנלוות בדרך לשבר שמקורו באירוע טראומטי – קושי נשימתי, חולשה, שיתוק ברגליים וחיוורון. 

חשד לשברים עולה לרוב לאחר פגיעות אופייניות, תמונה קלינית הכוללת צליעה ובדיקה גופנית של הווטרינר. לאחריה יוחלט על מספר צילומי רנטגן לאבחון השברים באיזורים החשודים. לעתים יהיה גם צורך להמשיך להדמיות מתקדמות יותר, כמו CT, במטרה להעריך את היקף הפגיעה ואת הטיפול האופטימלי עבורה, כמו גם כדי לשלול פגיעות נוספות.

במהלך תהליך ההערכה והאבחון, נלקחים בחשבון פרמטרים כמו גיל החיה, הגזע, המשקל, סוג השבר ומיקומו, עד כמה ניתן לרסן את הכלב ולכפות עליו מנוחה, והאם קיימות פגיעות נוספות מעבר לו. אלה יכתיבו את ההמלצה לטיפול זה או אחר. המטרה בטיפול היא להביא לרדוקציה של חלקי השבר – כלומר, קירוב מקסימלי והתאמה בין החלקים השבורים, כמו גם לקיבוע שלהם לפרק זמן ממושך מספיק שיאפשר איחוי והחלמה:  

• במקרים של שברים בעלי תזוזה מינימלית – ניתן לנסות קיבוע חיצוני בלבד דוגמת גבס. 
• במקרים בהם זה לא מתאפשר –  יהיה צריך לבצע הליך כירורגי הכולל שימוש בפלטות, פינים, חוטים וברגים. 
• במקרה של שברים פתוחים, יש גם לטפל בפציעה שנגרמה בעור ולהגן מפני זיהום של הרקמה הרכה והעצם. לרוב תהליך זה אורך מספר שבועות בהם יש לשמור על מנוחה וביקורות לבחינת התקדמות ההחלמה. 
• במקרים של שברים הדורשים מנוחה והחלמה ממושכת – כדאי מאוד לשלב טיפולי שיקום פיזיותרפיים.