לוּלה הוּפ
גינת הכלבים היא המקום האידאלי לפריקת אנרגיה וחיברות עם בני המין הכלבי. כך גם ריצה קלה ומשחק עם כלבים אחרים. זה לא עסק נדיר להיפצע תוך כדי משחק, וסביר להניח שאין אחד שלא חווה את זה בתור ילד. אבל בעוד שאצל ילדים זה לרוב נגמר בקצת בכי, פלסטר, נשיקה וחזרה למתקן האהוב, אצל לולה זה נגמר אחרת. פעמיים!
נכתב ע״י צוות חיותא
4 ד׳ קריאה
גינת הכלבים היא המקום האידאלי לפריקת אנרגיה וחיברות עם בני המין הכלבי. כך גם ריצה קלה ומשחק עם כלבים אחרים. זה לא עסק נדיר להיפצע תוך כדי משחק, וסביר להניח שאין אחד שלא חווה את זה בתור ילד. אבל בעוד שאצל ילדים זה לרוב נגמר בקצת בכי, פלסטר, נשיקה וחזרה למתקן האהוב, אצל לולה זה נגמר אחרת. פעמיים! צליעה שנראתה בתחילה לא מזיקה ולא ממש מציקה, התבררה כמצב רפואי שמצריך ניתוח חירום.
בסוף, זה עניין של כימיה
מורן בכלל רצתה כלב קטן. אבל יום אחד, וממש במקרה, היא ראתה את התמונה של לוּלה בפייסבוק. “זו הייתה אהבה ממבט ראשון” היא מספרת. לוּלה הייתה אז גורה בת 7 חודשים. פיטבול מעורבת שגדלה להיות כלבה גדולה במשקל 35 ק”ג. היא נאספה על ידי עמותה ירושלמית, אחרי ששוטטה בשכונת נווה אילן והורעלה בידי חומר כימי כלשהו שהתברר מאוחר יותר כרעל עכברים. מבצע ההצלה נגע ללבה של מורן, והגורה הקטנה שבתה את לבה. היא גייסה את אחותה לטובת הנסיעה והתמיכה ברגע האימוץ, והן יצאו לדרך לכיוון ירושלים.
“המפגש הראשוני היה מקסים, אפילו שהיא הייתה קצת חששנית. אחותי ואני לקחנו אותה אליי הביתה לרמת גן”. אבל ההתחלה לא הייתה פשוטה. בגילוי לב ראוי להערכה, מורן מודה: “בהתחלה, בכל יום, אמרתי שנמאס לי. כבר ממש החלטתי להחזיר אותה למחרת בבוקר לעמותה. היא הייתה תוקפנית וגם עשתה צרכים בבית. מדי פעם גם אכלה נעליים… אבל בכל בוקר, קמתי מהשינה, הסתכלתי עליה שוכבת בצד, על העיניים היפות והטובות שלה… היא הייתה פשוט מהממת, ולא יכולתי להתכחש לזה, למרות כל הקשיים”. מורן הבינה שהיא זקוקה לעזרה מקצועית, ונעזרה במאלף, שעשה סדר בבית. בתור כלבה חכמה, לוּלה הבינה מהר מאוד “איך העסק עובד”.
“זו הייתה הכלבה הראשונה שלי. עוד לא ממש הבנתי מה דרוש ממני ומה המשמעויות. התחלתי מנוי אצל וטרינר, שאמור לכסות את החיסונים ועוד כמה דברים, אבל זה לא כיסה את כל ההוצאות, שהיו באמת כבדות. עשיתי ביטוח בחברה אחרת, אבל הוגבלתי לרשימה מצומצמת של וטרינרים בהסדר, בעוד שאני רציתי גמישות בעניין הזה”.
מורן שמעה מחברים ומבעלי כלבים בשכונה על חברת ביטוח לבעלי חיים, שמאפשרת ללקוחותיה לפנות לכל וטרינר רשום בישראל, והחליטה להעביר את הביטוח הרפואי של לוּלה ל”חיותא”.
מזל שהיא צלעה
“יום אחד, חזרנו מגינת הכלבים. לוּלה התחילה לצלוע. לא ממש הבנתי מה קורה, אז מיד התקשרתי לוטרינר. מתיאור המצב, הוא הבין מאוד מהר במה מדובר. הוא ביקש שלוּלה תגיע למרפאה כבר בצום. ממש פחדתי”.
כשהגיעו למרפאה, הוטרינר בדק את לוּלה, ערך לה צילום רנטגן והחשד שלו אושש. היא קרעה רצועה צולבת ברגלה. לוּלה קיבלה משככי כאבים ועברה בדיקות דם כחלק מההכנה לניתוח. “היא הייתה ממש גיבורה. אלמלא הצליעה, יתכן שבכלל לא היה לי מושג שיש בעיה, כי היא בכלל לא בכתה ולא ראו עליה בכלל שהיא סובלת”, מורן משחזרת.
“ממש כאב לי הלב להכניס אותה לניתוח”. מורן מתארת את הקושי לעזוב את לוּלה לבד: “קיוויתי מאוד שהוטרינר טועה בתחזית שנתן בטלפון בקשר לניתוח. אבל כשהגענו אליו באמת הוא בדק ולא היה מנוס. הייתי צריכה להשאיר אותה שם, ולא הייתה לי שום אפשרות להסביר לה מה קורה כדי להכין אותה לקראת הניתוח או להרגיע אותה”. הוטרינר הסביר למורן, שהחלמה מלאה עשויה להגיע רק בתום תקופה של חצי שנה. בנוסף, הוא הזהיר, שלעתים נדירות, למרות הניתוח, קורה שהרצועה שוב נקרעת. “בימים הראשונים שלאחר הניתוח, לוּלה חוותה החלמה קשה. היא הייתה כנראה המומה וכאובה. היא לא רצתה לאכול ולא רצתה לצאת לטיול. נתתי לה משככי כאבים, אבל לקח לה כמה ימים לחזור לעצמה. כשכבר חשבתי שהמצב משתפר וחוזר לקדמותו, פתאום אחרי שלושה חודשים היא שוב קרעה את הרצועה”. לוּלה מקבלת כיום טיפולי פיזיותרפיה, ושתיהן מקוות, שהם יתנו את המענה לבעיה.
מיישרים קו
חיותא שואלת: מורן, איזה טיפ היית רוצה לחלוק עם בעלי כלבים אחרים?
מורן: “לוּלה נאלצה לעמוד באתגרים שהצבתי לה, כמו שהיא נאלצה ליישר קו עם כמות האהבה שהרעפתי עליה ועם מידת המחוייבות שהצגתי בפניה. ככל שנותנים לכלב יותר אהבה ופותחים אליו יותר את הלב, הוא מצדו עושה הכל כדי לעמוד ברף. כלב יהיה נאמן ויחזיר אהבה לבעליו, ברמה דומה לזו שהוא מקבל ממנו. לפעמים אפילו יותר”.
ולסיום, הכירו את לוּלה
מהו החטיף האהוב עליה? פסטרמה!
מה את הכי אוהבת לעשות איתה? אנחנו הכי אוהבות ללכת לים ביחד. היא אוהבת לרוץ בחוף ואז, כשחם לה, היא נכנסת למים כדי לשחות ולהצטנן קצת.
איפה היא הכי אוהבת שמגרדים לה? היא הכי אוהבת לשכב על הגב ושמגרדים ומלטפים לה את הבטן.
מה גורם לה “לאבד את זה”? כשהיא רואה תנים! כשהיא רואה תן, היא רצה אחריו ומנסה לתפוס אותו. מזל שהם יותר מהירים ממנה. כשהיא קשורה ברצועה, היא מושכת ממש חזק לכיוון שלהם.
אם לולה הייתה יכולה להגיד משפט אחד בעברית, מה הוא היה? “תביאי לי בבקשה אח או אחות עם זנב”.