קאט דה בולשיט – לסרס ולעקר או לא?

עיקור וסירוס – איך הכול התחיל?

בשנות ה-90 הטרנד של סירוס ועיקור התחיל לתפוס מאוד חזק. הוא נכנס בעקבות מצוקה גדולה של המון כלבים נטושים, ובעיקר גורים. העמותות הוצפו והיה צורך דחוף להפחית את ממדי התופעה – ומהר! גם כיום הבעיה קיימת באזורים כפריים מסוימים, שבהם מסתובבים בחופשיות כלבים לא מסורסים וכלבות לא מעוקרות. אבל ברוב הארץ, ובמיוחד בסביבה העירונית, כלבים מתהלכים אך ורק עם רצועה ומשוחררים בגינות מגודרות. 

מהן ההשלכות הרפואיות של עיקור כלבות?

העלאת המודעות לעיקור וסירוס, יחד עם יישומה בשטח בקנה מידה נרחב, הביאו בעקבותיהם כמה השלכות בריאותיות חיוביות וחשובות שהצדיקו את התהליך גם מהבחינה הרפואית:

1. ההשפעה הורמונלית של עיקור מוקדם (לפני הייחום הראשון ועד לאחרי הייחום השני) מפחיתה במידה ניכרת את הסיכוי לסרטן העטין בכלבות (מקביל לסרטן השד אצל נשים). אלה הם הגידולים הממאירים הנפוצים ביותר בכלבים. 
2. עיקור מונע התפתחות של דלקות רחם, בעיקר דלקת הרחם המוגלתית, שידועה בשם “פיומטרה” ויכולה ממש לסכן את חיי הכלבה. מדובר בתופעה די נפוצה בכלבות לא מעוקרות – הסטטיסטיקה מצביעה על 20% בערך.
3. עיקור מונע באופן כמעט מוחלט סרטן של מערכת המין הפנימית – שזה הגיוני, כי היא כמובן מוסרת כירורגית. עם זאת, יש לציין כי מדובר בגידולים נדירים בכלבות.

האם כלבים מרוויחים מסירוס מבחינה רפואית?

גם לסירוס זכרים יש כמה וכמה השלכות חיוביות מבחינה רפואית:

1. מניעה של סרטן האשכים
2. מניעת בעיות אחרות כמו סיבוב אשך ודלקת באשך
3. מניעת גידול שפיר (לא סרטני) של בלוטת הערמונית (פרוסטטה)
4. מניעת החלשות שרירי הפרינאום ומקרי הרנייה פרינאלית

חשוב לציין שבמקרים של אשך טמיר (כזה שלא יצא מחלל הבטן) חובה לסרס, מפני שהדבר עלול להוביל לסיבוכים רפואיים.

סירוס ועיקור – הטיימינג הנכון

נהוג לחשוב שסירוס כלבים מסייע בשליטה בשתי תופעות התנהגותיות נפוצות: הפחתת תוקפנות – בעיקר של כלבים אחרים כלפי הזכר המסורס. זה אומר שהסירוס לאו דווקא יהפוך את הכלב לפחות תוקפני  (במיוחד אם מדובר בהתנהגות שאיפיינה אותו עוד קודם, אם עבר תהליך סוציאליזציה לא נכון או אילוף שלילי), אבל יש סיכוי טוב שבזכות הסירוס, הוא “ימשוך פחות אש” לכיוונו. זהו בהחלט צעד חשוב שכדאי לבצע בכלבים עם בעיות תוקפנות, אבל חשוב להבין שממש לא מדובר בתרופת קסם. חשוב גם לזכור שישנם כלבים רבים שאינם מסורסים ועדיין מצליחים לנהל יחסים חיוביים ומוצלחים עם כלבים אחרים. 

עוד נהוג לחשוב שסירוס מפחית התנהגות מינית בלתי רצויה – אם הכלב שלך מנסה להתייחד עם כל דבר בסביבה שלו, כולל הרגל של השולחן, יש סיכוי טוב שהסירוס יפחית את ההתנהגות הזו. עם זאת, מפתיע ומעניין לציין שלפעמים כלבים מסורסים ואפילו כלבות מעוקרות עשויים להפגין התנהגות שכזו – מה שאומר שהמניע הוא לא תמיד הורמונלי.

ניתן לסכם ולומר שיש בהחלט כמה סיבות ראויות אשר מצדיקות את הליך העיקור והסירוס.   

אז האם מבחינה בריאותית באמת כדאי לסרס ולעקר כלבים?

אם הצגנו את השאלה הזו, קל לנחש שהתשובה לא כל כך ברורה מאליה. בניגוד לעבר, הגישה היום שונה והקביעה לפיה מומלץ לסרס ולעקר מבחינה רפואית, הופכת פחות ופחות חד-משמעית. אחרי הכל, עיקור וסירוס הן פרוצדורות פולשניות, שלמעשה מטילות מום בכלב (הסרה של איבר תקין, מתפקד ובעל חשיבות). לכן קשה ולא נכון לומר שיש להן יתרונות בריאותיים בלבד. 

עיקורים וסירוסים הם ניתוחים פולשניים שמבוצעים בהרדמה כללית, כך שיש תמיד סיכון מסוים של סיבוכים במהלך שלב ההרדמה, הניתוח עצמו ואף בשלב ההתאוששות ממנו. למרות שלווטרינרים יש ניסיון רב בניתוחים מהסוג הזה, סיכונים כאלה עלולים להתרחש. ואכן, עיקור כלבה הוא הניתוח בעל אחוז הסיבוכים הגבוה ביותר ע”פ נתוני מרכזי החירום הכירורגיים. ברור שמבחינה סטטיסטית הגיוני לצפות ליותר סיבוכים בניתוחים יותר שכיחים מאחרים, אבל גם אחרי ההוצאה של השכיחות מהמשוואה הסטטיסטית, מדובר על סיבוכים לא נדירים וגם לא פשוטים, כמו דימומים כבדים (במיוחד בכלבות גדולות), פגיעה בדרכי השתן הסמוכות למערכת המין ופגיעה באיברים סמוכים אחרים כמו הטחול או המעי.

אם עברנו בשלום את העיקור או הסירוס – אפשר להיות רגועים?

אנחנו נשמח שכולם יהיו רגועים, תמיד. לא באנו להלחיץ, אבל כן היינו שמחים להציג את העובדות ואת המציאות כמו שהיא, כי חשוב להיות מודעים אליה. בשפה פשוטה: יחד עם היתרונות הבריאותיים שנסקרו, נראה כיום שמצטברות עדויות להשפעות שליליות בריאותיות, בנוסף לאלו החיוביות שהוזכרו, שייתכנו בתהליכי העיקור והסירוס.

סיכון מוגבר לסרטן

מספר מחקרים עדכניים מצאו סיכון מוגבר בקרב כלבות מעוקרות וכלבים מסורסים ללקות בכמה מהגידולים הנפוצים והממאירים ביותר: גידולי טחול (המנגיוסרקומה), לימפומות, גידול ממאיר בעצמות (אוסטאוסרקומה), גידול סרטני של שלפוחית השתן (TCC) וגידול פרוסטטה ממאיר מסוג קרצינומה בזכרים. נראה שהעלייה בסיכון לגידולים אלה לאחר ניתוחי עיקור וסירוס קשורים גם לזהות הכלב – כולל  וגזע.

בעיות גדילה 

נמצא שעיקור וסירוס עלולים לפגוע ולשבש את תהליך ההתפתחות של עצמות ומפרקים. הבעיה נפוצה בעיקר לאחר סירוס ועיקור בגיל מוקדם של כלבים מגזעים גדולים, אשר מועדים גם כך לבעיות אורטופדיות נפוצות  כגון דיספלזיה של האגן וקרע ברצועה צולבת. הבעיה נובעת מכך שפעמים רבות מחליטים באופן אוטומטי לסרס ולעקר בגיל 6 חודשים, למרות שרבים מהגזעים הללו מסיימים את ההתפתחות המלאה שלהם מאוחר הרבה יותר – לפעמים אפילו רק בגיל שנה וחצי. 

בריחת שתן 

נמצא שעיקור נקבות מגדיל את הסיכון לבריחת שתן מוגברת על רקע חולשה הורמונלית של השוער, וגם לבעיות במבנה הוולווה, שמגבירות את הסיכון לדלקות שתן חוזרות. גם במקרה הזה הסיכון ככל הנראה גדל כשהליך העיקור נעשה בגיל מוקדם יותר. 

השמנה

לאחר ניתוחי עיקור או סירוס, גדל הסיכוי להשמנה. השינויים ההורמונליים גורמים לתיאבון מוגבר ולירידה ביעילות חילוף החומרים.

התנהגות

אמנם נמצא שסירוס יכול להקטין התנהגות אגרסיבית בין זכרים, אבל למרבה ההפתעה, במקרים מסוימים סירוס או עיקור עלול דווקא להגביר תוקפנות של כלבים משני המינים – בין אם כלפי כלבים אחרים ובין אם כלפי בני אדם. לכן היום כבר ברור שסירוס ועיקור לא תמיד נותנים יתרון מובהק מבחינה התנהגותית.

ומה לגבי עניינים שאינם בריאותיים? 

צריך להיות כנים, ולהודות שלא תמיד קל להתנהל בבית עם כלבה לא מעוקרת או כלב לא מסורס. אפילו אם זה לא תמיד כל כך דרמטי כמו שחושבים.

בכלבות מעוקרות צריך לצפות לתדירות של 2–3 תקופות ייחום בשנה שנמשכות 2–3 שבועות. בפרק הזמן הזה יהיה דימום מאיבר המין, הכלבה תפגין התנהגויות קצת משונות ותמשוך עניין רב מצד זכרים לא מסורסים בסביבה. לטובת הדימום יש חיתולים ייעודיים, שיעזרו קצת להתמודדות עם הטפטופים ולהגנה על הספות והשטיחים.

בזכרים, לעומת זאת, הבעייתיות גוברת כשיש נקבה מיוחמת באזור. הם מחפשים לאתר אותה בכל מחיר, וכשהם בסביבתה, הם גם עלולים לגלות תוקפנות כלפי זכרים אחרים. גם כאן הדגש הוא על ניהול ושליטה מצד בעלים אחראיים ומודעים, שתמיד מקפידים שכלביהם ילכו עם רצועה או יישהו בחצר סגורה כהלכה.

שיקול נוסף, לגיטימי לא פחות, הוא העלות הכלכלית. בעוד שלפרוצדורה עצמה ישנה עלות חד פעמית הנעה לרוב בין סכומים של 700–1000 ₪, על בעלי כלבים חלה חובת תשלום של אגרה שנתית. כלבה לא מעוקרת או כלב לא מסורס ישלמו 380 ₪ לשנה לרשות המקומית, לעומת 53 ₪ בלבד עבור כלבה מעוקרת או זכר מסורס. פער זה בין עלויות האגרה נקבע לפני מספר שנים במטרה לצמצם את תופעת הכלבים המשוטטים. 

חזרנו לנקודת ההתחלה – לסרס? לעקר? או שעדיף לוותר?

הנה הצד השני של המטבע: יותר ויותר מדינות כיום (מדינות סקנדינביה, למשל) מתחילות לדון בהגבלות של עיקור וסירוס מבחינה מוסרית, בדומה למשל לפרוצדורות מטילות מום אחרות כמו קיצוץ אוזניים וזנב. הרציונל לכך הוא שבכל אחד מהמקרים מדובר בהטלת מום פיזי, ושהבעלים צריך להיות אחראי על מניעת התרבות לא רצויה של הכלב או הכלבה שלו, לאו דווקא באמצעים כירורגיים. כלומר, הטיעון המוסרי ההפוך לגבי הניתוחים הללו מתחיל לתפוס תאוצה. אגב ביהדות, מבחינה הלכתית – הפרוצדורה של עיקור וסירוס אסורה גם כן.

בשורה התחתונה – ההחלטה על סירוס ועיקור צריכה להישקל ברצינות

קשה לנסח כללים ברורים שיהיו נכונים לעיקור ולסירוס, אבל זהו בדיוק המרווח שבו נכנסים השיקולים האישיים והרפואיים. אם צריך לזכור דבר אחד מכל מה שכתבנו כאן, הוא זה: אין היום חוק אחד שנכון לכל הכלבים – יש להתחשב בגודל, גזע ואופי הכלב ולהגיע להחלטה הנכונה ביותר עבור כל מקרה בנפרד. כמובן, אם החלטת שלא לסרס או לעקר, חשוב מאוד להבין שהאחריות על מניעת התרבות לא מבוקרת היא עליך, וצריך להכיר את ההשלכות של ההחלטה – התופעות שפירטנו כאן. 

החלטתי לסרס או לעקר – איך עושים את זה נכון?

אם החלטת לעקר או לסרס, כדאי מאוד להתייעץ עם הווטרינר של הכלב או הכלבה שלך לגבי ההשלכות הבריאותיות וקביעת טיימינג נכון לניתוח. ייתכן מאוד שיהיה נכון לבצע את הפרוצדורה לקראת סיום ההתפתחות המינית, בגיל 6–24 חודשים (תלוי בגזע), או לפחות מספר שבועות לאחר סיום הייחום ראשון, בנקבות. 

ההחלטה על סירוס ועיקור לא תמיד נתונה בידי הבעלים

ישנם מקרים מסוימים שבהם השיקול לא נתון להחלטתנו.

כך, לדוגמה, כלבים המאומצים ממקלטי עמותות מחויבים לרוב בעיקור/ סירוס מוקדם כתנאי לאימוץ. למרות רשימת החסרונות הרפואיים שציינו, יש צדק במדיניות שכזו, במיוחד כשרואים מקרוב את כמות הכלבים הנטושים ואת הקשיים הכלכליים של העמותות שמקבלות אותם אליהן ומטפלות בהן במסירות אינסופית.

מצב חריג נוסף הוא החזקה של כלב מגזע המוגדר כמסוכן ב”חוק להסדרת הפיקוח על כלבים”, אשר מחויב בעיקור/ סירוס עד גיל 6 חודשים. אגב, ישראל לא לבד במקרה הזה – ישנן מדינות נוספות שמטילות הגבלות רגולטוריות המחייבות עיקור/ סירוס בגזעים מסוימים. 

בין אם החלטת לעקר את הכלבה או לסרס את הכלב, ובין אם לא – חיותא כאן לצידך בכל בעיה רפואית, תאונה או מחלה.