האם לכלבים יש תחושת זמן?

איך כלבים יודעים שהגיע זמן ארוחת הערב?

הזיכרון האנושי מורכב מאוד, וכולל שני סוגים עיקריים: זיכרון סמנטי וזיכרון חווייתי. זיכרון סמנטי קשור לעובדות. כך אנחנו יודעים, למשל, שתפוח הוא גם פרי וגם חטיף בריא. כך אנחנו גם יודעים להשתמש בכישורים מתמטיים בסיסיים ולחשב את מחיר התפוחים שקנינו כרגע בסופר. אלה מאיתנו שמסוגלים לעשות את זה בלי מחשבון, לפחות… דוגמה אחרונה, מבטיחים – זיכרון סמנטי מזכיר לנו שהכלב של השכן הוא לברדור בשם פרד.

הזיכרון האפיזודי, לעומת זאת, הוא סובייקטיבי יותר. הוא עשוי לעזור לנו להיזכר בכל פרט ופרט (גם השולי ביותר) באירועים מרכזיים וחשובים, אך אינו מצליח לשלוף פרטים מרכזיים ולא חשובים על אירועים שקרו בעבר הקרוב יותר. 

המוח הכלבי מאפשר צורה פשוטה יותר של זיכרון סמנטי. כלבים יכולים ללמוד להיזכר בפקודות מילוליות ולקרוא רמזים המבוססים על שפת הגוף, אבל הזיכרונות האפיזודיים שלהם קצת פחות מתקדמים. הזיכרון הסמנטי, אם כן, הוא זה שמוביל אותם לקערת האוכל בכל בוקר בתשע ובכל ערב בשש. הם לא קוראים שעון, אלא נזכרים בעובדות שקשורות ללוח הזמנים שלכם.

בכל יום כשאתם חוזרים הביתה מהעבודה, אור השמש מאיר את הבית בצורה מסוימת. באופן מקרי (או אולי לא) זוהי גם השעה בה הכלב שלכם מתחיל להרגיש רעב. החיבור בין שתי העובדות האלה מטמיע את עצמו בזיכרון הסמנטי שלו, ולאורך זמן, משפיע על ההתנהגות שלו. כלומר, לכלב שלכם אין באמת מושג מה השעה בשעון, אלא הוא פשוט מקשר סדרה של אירועים יחד – והאירועים האלה תמיד מסתיימים בכך שיש אוכל בקערות שלו! אם לנו רק היה מזל כזה…

אגב, זה עוזר להסביר מדוע כלבים רגישים כל כך אפילו לשינויים זעירים בשגרת חייהם, ולעתים קרובות מתרגשים במיוחד משינויים מהותיים בבית, כמו מותו של אדם אהוב, לא עלינו.

האם לכלבים יש מושג של זמן? 

אז הבנו כבר שתחושת הזמן של כלבים מספיקה להם כדי “לארגן פגישה” איתכם (לבקש אוכל, לבקש לצאת, לדעת מתי אתם מגיעים הביתה וכו’). אבל מחקרים שבוצעו לאחרונה מראים שכלבים מושפעים באופן שונה ממשך הזמן שהם נשארים לבד בבית – וזאת למרות העובדה שהם עשויים שלא לדעת, טכנית, את ההבדל בין להישאר לבד במשך 30 דקות לבין 3 שעות. כלבים שנותרו לבדם במשך 3 שעות אומנם הפגינו שמחה רבה יותר עם שובם של בעליהם, לעומת כלבים שנותרו לבדם רק כמה דקות. מאלפי כלבים מלמדים לעתים קרובות כלבים לבצע משימות ספציפיות לפרקי זמן ספציפיים – מה שתומך עוד יותר ברעיון שכלבים דווקא כן מבינים את משך הזמן.

צרכים ביולוגיים ותפיסת הזמן של הכלב

מחקרים הראו שלמוח הכלבי יש שעון ביולוגי בהיפותלמוס שלו. הקללה ביוונית הזו היא בעצם אותו חלק במוח ששולט בתפקודים גופניים בסיסיים כמו קצב הלב, הנשימה והרבייה. מיקום הירח והשמש ותחושות כמו רעב וצמא מסייעים גם הם לכלבים לפתח מושג של זמן. כלבים גם יכולים להגיב למקצבים צירקדיים – השינויים ביממה של המעבר בין הלילה ליום ולהיפך – בדומה לבני אדם. באמצעות שליטה בחשיפה של בעל החיים לאור או שינוי זמני הארוחות וההליכה, בעלי כלבים יכולים להשפיע ולהתאים את לוח הזמנים של הכלב כך שישתלב בשגרת העבודה וחיי הבית שלהם.

אז אם החלטתם להאכיל את הכלב בשעות מסוימות במהלך היום, המוח והגוף שלו יסתגלו לכך בסופו של דבר. הוא כמובן ישמח לקבל חטיף בכל הזדמנות שיציעו לו, ובכל שעה ביום, אבל אם ארוחת הבוקר (או ארוחת הערב) תתעכב, הוא ידאג להודיע לכם. הוא יעקוב אחריכם ברחבי הבית, יעמוד מעל הקערה שלו או יניח עליכם כפה בעדינות עד שתבינו את הרמז. ולא, זה לא בגלל שהוא צופה בשעון המטבח. זו פשוט תוצאה של אותות פנימיים וחיצוניים שאומרים לגוף שלו שהגיע הזמן לאכול. כלבים, בדיוק כמונו, אוהבים שגרה ויציבות. הכנת ארוחת ערב באותה שעה בכל יום מזכירה להם שהכול מתנהל כשורה בעולמם.

הקשר בין זמן לזיכרון של הכלב

תפיסת הזמן של הכלב נכנסת לפעולה כשהוא נשאר לבד בבית. אנחנו לא יכולים ‘לזרוק’ לו בנונשלנטיות, ממש לפני שאנחנו יוצאים מהדלת, “אני אחזור הביתה עד חמש” ולצפות שהוא יבין – אבל יש בהחלט דרכים לתקשר עם כלבים באופן שירגיע אותם. אחת הדרכים היא פשוט שגרה קבועה: עוזבים את הבית וחוזרים אליו באותה השעה, פחות או יותר. זה עוזר לכלב ללמוד לִצְפּות את רגע העזיבה שלך ולְצַפּות לרגע שבו יראה אותך שוב בשובך. לפני שיוצאים מהבית, יש להקפיד על שגרה קבועה – למשל, לאפשר לכלב לצאת לחצר, לתת לו את ארוחת הבוקר שלו וללכת יחד לטיול. כדאי אפילו לאפשר לו להביט בכם מתלבשים לעבודה, לשמוע את רשרוש המפתחות ולראות את התיק ביד שלכם. ברגע החזרה הביתה, כדאי להרעיף חיבה (המון!), להגיש ארוחת ערב ולקחת אותו לטיול ערב.

דרך אחרת היא לאלף כלב לקשור בין רמזים מילוליים ספציפיים לבין סוגים שונים של היעדרויות. רמז אחד יכול לרמוז שמדובר בפרק זמן קצר, בעוד שאחר יכול להצביע על היעדרות למשך כל היום. זה עובד הכי טוב, כמובן, אם מתחילים להתאמן על זה בגיל צעיר. אם אתם מתכננים לצאת לזמן קצר בלבד, אפשר לנסות להשתמש בביטוי כמו “אני כבר חוזר”, ממש לפני שהדלת נסגרת מאחוריך. במקרה של נסיעות ארוכות יותר מחוץ לבית, אפשר לנסות את “נתראה בארוחת הערב”. בעוד שהכלב שלכם לא יידע מה המשמעות של המילים הספציפיות במשפט, בסופו של דבר הוא יקשר את המשפט כולו למרחב של זמן ויתחיל להרגיש רגוע יותר.

עוד לא נולד זה שיעצור את הזמן. אז חיותא כאן להזכיר לך שכל עוד הכלב שלך בגיל שאפשר לבטח אותו, לכו על זה ותוכלו להיות רגועים שיש לו כיסוי של ביטוח הבריאות הטוב ביותר. למומחים של חיותא, אגב, דווקא יש הרבה מאוד זמן ליצור איתכם קשר. נסו אותנו ותראו.