גידולים בטחול/ Spleen tumors
המדריך שלנו נכתב ע"י וטרינרים מוסמכים, אולם אינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף לייעוץ
וטרינרי.
אם חיית המחמד שלכם מציגה סימפטום חריג, צרו קשר עם וטרינר
לקבלת ייעוץ.
מה זה גידולים בטחול אצל כלבים?
גידולים בטחול הם אחת הבעיות הרפואיות החמורות שכלבים סובלים מהן בשיעור גבוה יותר בהשוואה לבעלי חיים אחרים. הטחול הוא איבר עתיר כלי דם הנמצא בקדמת חלל הבטן ומשתתף בתהליכים חשובים של מערכת הדם והלימפה. גידול בטחול יכול להיות שפיר או ממאיר והסיכון הנובע ממנו הוא כפול. ראשית, בשל העובדה שהטחול הוא כאמור איבר עתיר כלי דם, הגידול עלול לגרום לדימום פנימי, לעתים בעוצמה כזו שתגרום למוות תוך זמן קצר. שנית, חלק ניכר מהגידולים בטחול הם סרטניים, ולאור תפקידו המרכזי במערכות ההובלה, הם עלולים לשלוח במהרה גרורות לאיברים נוספים בגוף.
לאור תפקידו, הטחול הוא גם איבר הקולט אליו במהרה תאים סרטניים ממקורות שונים בגוף, ולכן פעמים רבות הוא בעצמו סובל מגידול גרורתי ממקור אחר.
סיכויי ההחלמה מגידול בטחול משתנים מאוד בהתאם לסוג הגידול ולטיפול.
הסיפור של פרדי
פרדי הוא ענק חביב, רועה גרמני מעורב עם קאנה קורסו בן 9. בעליו ניר כבר שם לב שהוא מפשל בטיולים לצד ג׳ני, הכלבה השנייה הצעירה שלו, וחשב שזה קשור לתהליכים כרוניים של הגיל. גם במרפאה חשדו זאת בהתחלה, שכן פרדי הראה גם סימנים של כאבי מפרקים וגב, והוא קיבל נוגדי דלקת שסייעו לו בתנועה. יום אחד, מצא ניר את פרדי שוכב שרוע על הרצפה ומתנשף. הוא רץ איתו למרפאה, שם ראו שפרדי חיוור מאוד. בבדיקות דם ואולטרסאונד מהיר נראה שהוא מדמם ממסה על הטחול לתוך חלל הבטן. הוא הופנה למרכז חירום, שם עבר מספר בדיקות זריזות שלא הראו גרורות נוספות, והוכנס לניתוח חירום במהלכו הוצא הטחול במלואו, וקיבל גם שתי מנות דם באשפוז לאחר מכן. פרדי התאושש יפה מהניתוח וחזר לעצמו ולאחר עוד כמה ימים הגיעה התשובה - הוא סובל מגידול ממאיר בשם המנגיוסרקומה. פרדי המשיך לפגישות שבועיות עם האונקולוגית של בית החולים, וקיבל טיפול שנראה ששיפר עוד יותר את מצבו. למרות הסטטיסטיקה העגומה, פרדי חי כמעט עוד שנתיים.
מה גורם לגידולים בטחול?
כמו ברוב הגדול של הגידולים הסרטניים, הסיבה להתפתחות גידולים סרטניים בטחול של כלבים לרוב אינה ידועה. אם זאת נראה שיש כמה גורמים שמעלים את הסיכון ללקות בהם:
- גיל – הרוב הגדול של הכלבים שסובלים מגידולי טחול ממאירים הוא בגילאי ביניים ומעלה (החל מגילאי 8-10). אלו גידולים שנדירים הרבה יותר בכלבים צעירים, אם כי לעתים יכולים להופיע גם בהם.
- תורשה – כלבים מגזעים מסוימים או כאלו המעורבים בהם, נוטים יותר לגידולים מסוימים (כמו המנגיוסרקומה וגידול תאי מאסט) מכלבים אחרים. לעתים, במחקרים נמצאים גם גנים מסוימים שנמצאים בשיעור גבוה יותר בכלבים שסובלים מהגידולים.
- הורמונים – מספר מחקרים הראו שבגזעים החשודים, הסיכון לגידולים אלו עלה בכלבים מסורסים או נקבות מעוקרות.
סימנים שיעזרו לכם לזהות גידולים בטחול
- חולשה
- תיאבון מופחת
- קריסה של הגוף
- חניכיים חיוורות
- התנשפויות מהירות
- בליטה או נפיחות באזור הבטן
- תחושה של קור באיברים
סימנים נפוצים אלה עשויים להצביע על קיומו של גידול בטחול או דימום שמקורו בגידול בטחול ומחייבים הגעה למרפאה בהקדם האפשרי.
אבחון גידול בטחול בשלב מוקדם, על פי סימנים חיצוניים בלבד, אינו טריוויאלי. לכן, רוב האבחונים בשלב מוקדם נעשים אגב אבחון חשד למצב רפואי אחר. למרבה הצער, במקרים רבים יותר ובמיוחד בגידולים אגרסיביים, הגידול מתגלה רק כשהפגיעה הבריאותית משמעותית. כתלות בגידול ובקצב הדימום, הסימנים עלולים להיות קלים ולא משמעותיים עד לכדי התדרדרות אקוטית מהרגע להרגע.
איך מאבחנים גידולים בטחול?
האינדיקציה הראשונית לקיומו של גידול בטחול עשויה להתקבל כבר במישוש בטני, אם הגידול מספיק גדול או שהדימום הוביל להצטברות כמות משמעותית של נוזלים בחלל הבטן. ברוב המקרים, ייערכו בדיקות דם שונות (כגון ספירת דם), כאשר ממצאים חריגים (כגון אנמיה או ספירה נמוכה של טסיות דם) עשויים לחזק את החשד להגדלה של הטחול או לדימום פנימי.
הבדיקה הראשונית החשובה ביותר במקרה של חשד בגידול טחול היא הדמיית אולטרסאונד של איברי הבטן. בבדיקה זו ייבחן מראה הטחול – האם הוא מוגדל או אחיד, האם נראות עליו מסות וכן הלאה. זו גם הבדיקה הרגישה ביותר לזיהוי נוזלים חופשיים בחלל הבטן, מה שאופייני לדימום טחול. ולבסוף, זו בדיקה חשובה מאוד לזהות חשד לגרורות באיברים נוספים, כגון הכבד וקשרי הלימפה. עם זאת, חשוב מאוד לדעת שאולטראסאונד בטן, אפילו כשנעשה על ידי רדיולוג מומחה, לא מאבחן את סוג הגידול!
בשלב הבא תבוצע בדיקה לבחינת גרורות לבית החזה שיכולה להיעשות גם היא דרך אולטראסאונד, צילומי רנטגן, או אם – יש צורך ברגישות הגבוהה ביותר – ב-CT.
כאשר עולה חשד לגידול הממאיר הנפוץ מסוג המנגיוסרקומה, אין טעם אבחנתי בדגימת הטחול בצורה חיצונית, מה גם שיש בזה סיכון לדימום. לכן, בשביל אבחון סופי יש צורך בביופסיה של הטחול, כלומר לקיחת רקמה ממנו, בהליך כירורגי הכולל את פתיחת הבטן. בפועל, לרוב בהליך זה כבר מסירים את הטחול כולו, אלא אם כבר ברור קיומן של גרורות.
איך מטפלים בגידולים בטחול?
- הסרת הטחול בניתוח (ספלנקטומי): זה כאמור הליך אבחוני וגם טיפולי. ברוב הגדול של המקרים מסירים את כולו בניתוח ושולחים לביופסיה. וזאת כיוון שהחשד הוא לתהליך שתופס את כל הטחול, וגם כי לכלב בוגר אין צורך חיוני באיבר. את ההליך הזה לרוב מציעים רק לאחר ששללו תהליך גרורתי מתקדם, שכן במקרה שכזה חבל להעביר את הכלב בפרוצדורה שגם ככה מסוכנת וזמן ההתאוששות ממנה יכול להיות ארוך. חלק גדול מהמרפאות ומרכזי החירום יכולים לבצע את הניתוח, כאשר הסיכון בו גובר משמעותית במקרה של דימום פעיל לחלל הבטן ובעל חיים מבוגר הסובל ממחלות רקע אחרות. לעתים, במקרים קשים יש צורך במתן מנות דם בשל אובדן דם משמעותי.
מבחינת הצלחת הטיפול, היא משתנה משמעותית בין גידולים שונים. בגידולים שפירים, הסרת הטחול יכולה אפילו להוביל להחלמה ותוחלת חיים מלאה. אולם, בגידול אגרסיבי כגון המנגיוסרקומה, תוחלת החיים מתקצרת משמעותית והטיפול מתמקד בשימור איכות חיי הכלב לפרק הזמן שניתן.
- כימותרפיה: לאחר הוצאת הטחול ועל פי תוצאות הביופסיה, ניתן להמליץ על פרוטוקולים כימותרפיים שונים בהתאם לגידול ולעוצמתו. תפקיד הטיפולים הוא להפחית את העומס הגידולי על הגוף, ובחלק מהמקרים הוא מאפשר איכות ותוחלת חיים גבוהה יותר מניתוח בלבד.
- טיפול תרופתי: תרופות שונות יכולות להינתן עם או בלי קשר לניתוח. במצבים הסופניים טיפול זה נקרא ״טיפול פליאטיבי״ ומשמעו מתן איכות חיים ללא ניסיון להארכתם: משככי כאבים, מעודדי קרישה למניעת דימום וסטרואידים – כולם תרופות שיכולות להקל בצורה כזו או אחרת.
- ביקורות חוזרות: כאשר מדובר בגידולים סרטניים, יש צורך בביקורות חוזרות במשך מספר חודשים בהתאם לתוכנית הטיפול שנקבעה, לרבות ביצוע בדיקות נוספות כגון בדיקות דם ורנטגן, על מנת לנטר את המצב.
הידעת?
כאשר מזהים מסה בטחול בהדמיית אולטרסאונד נהוג לחלק זאת סטטיסטית לשיטת ה״שני שליש״: כ-⅔ מהמסות הנראות הם גידולים ממאירים, כאשר מתוכם כ-⅔ הם מהסוג האלים ביותר הקרוי המנגיוסרקומה (HSA).
נתונים ממאות כלבים שחלו בהמנגיוסרקומה מדברים על שרידות של חודש לערך לכלבים ללא שום טיפול, 3 חודשים במקרים של ניתוח בלבד, ו-6 חודשים במקרים של שילוב ניתוח וכימותרפיה. בלי קשר לטיפול, אחוזי השרידות לאחר שנה עומדים על בין 10%-30% בלבד מהכלבים החולים.
סוגי גידולים ממאירים אחרים שייתכנו הינם גידול של תאי מאסט ולימפומות. חלקם יכולים להתנהג בצורה אגרסיבית אך חלקם גם בצורה קלה, והם אינם תמיד מחייבים הסרה כירורגית.
טיפ מווטרינר
כימותרפיה היא מילה שמפחידה אותנו, ובצדק. עם זאת, חשוב לדעת שבכלבים הפרוטוקולים הם קצרים ועדינים יחסית, כך שלרוב אינם גורמים לתופעות לוואי קשות כמו בבני אדם, והם בהחלט יכולים לא רק להעלות את תוחלת החיים אלא גם את איכות החיים, שזה מה שבאמת חשוב. לכן, כדאי במקרים של גידול טחול ממאיר שעבר הסרה לגשת לחוות דעת אונקולוגית שיכולה להתאים טיפול נכון לכלב.
כמה זה יעלה לכם?
מה חדש בתחום?
בעשור האחרון, מצטברות יותר ויותר עדויות מחקריות על חסרונות בריאותיים מסוימים של הליכי עיקור וסירוס, במיוחד בגזעים וגילאים מסוימים. כך למשל נמצא שבגזעים רגישים לגידול ממאיר של הטחול מסוג המנגיוסרקומה, הסיכון בכלבות שעוקרו ללקות במחלה לעומת כאלו שלא גבוה פי 1.5 עד 4! יהיה זה חפוז עדיין להסיק מסקנות חותכות, אך כיום נראה שבהחלט משתנות ההמלצות לעיקור וסירוס לפי גזע וגיל. בגזעים הרגישים, אם יש צורך לבצע את ההליך עדיף שלא יהיה בגיל מוקדם מדי.
גזעים בסיכון גבוה לחלות בגידולים בטחול
הידעת?
לעשות חיותא כשחיית המחמד
בריאה זו החלטה נבונה.
אם עושים חיותא כשכבר קיימת מחלה - היא לא מכוסה