דלקת מעי דימומית/ Hemorrhagic Gastroenteritis (HGE)

• שלשול נוזלי, תכוף ומאומץ: שלשול שהכלב לא מצליח להתאפק מלעשותו, עם צבע דמי, חתיכות דם קרוש או רקמה. זה הסימן המובהק ביותר למחלה.
• הקאות, דמיות או רגילות: יופיעו במרבית המקרים.
• ירידה בתיאבון, כאבי בטן או חום: יופיעו בחלק מהמקרים.
• חולשה ואפאטיות: שתי אלה אפשריות, אבל לעתים הכלבים יהיו במצב רוח תקין וחיוני.
• התייבשות חמורה עד לכדי התמוטטות ושוק: יכולה להיגרם במקרים קשים.

בדרך כלל, אין בדיקה חד משמעית לדלקת מעי דמית, אך האבחנה מסתמכת על שילוב של כמה גורמים:

• הופעת השלשול האופייני, במיוחד בכלבים קטנים-בוגרים.
• במרבית המקרים, בדיקה פשוטה של נפח הדם (PCV) תצביע על עלייה בריכוז הכדוריות האדומות בשל אובדן נוזלים רבים.
• לעתים תופיע גם ירידה ברמות החלבון.
• ישנן סיבות רבות אחרות לשלשול דמי אקוטי, חלקן מסכנות חיים: מחלת הפארוו, הפרעות קרישה כגון קדחת קרציות או רעל עכברים, גידולים מסוימים ועוד. לכן, מבוצעות גם בדיקות לשלילת אותם גורמים, כמו למשל בדיקות דם מקיפות והדמיות בטן.

• נוזלים לתיקון ההתייבשות שנגרמה מהמחלה הם הטיפול החשוב ביותר ולרוב התגובה החיובית אליהם תהיה מהירה, מה שמהווה כשלעצמו חיזוק לאבחנה. הנוזלים ניתנים לרוב בעירוי ובקצב גבוה.
• תוספי תזונה המכילים חומרים ממצקים, פרה- ופרוביוטיקה יכולים לסייע בהפחתת התסמינים ובהחלמה מהירה יותר.
• טיפול אנטיביוטי ניתן לרוב כנגד חיידקי הקלוסטירידה, כמו גם כנגד שגשוג אפשרי של חיידקים נוספים בעקבות הפגיעה במעי. במקרים קשים מאוד, ייתכן סיבוך של חדירת חיידקים מהמעי למערכת הדם ואז יורחב הטיפול לכמה סוגים בשביל לספק הגנה רחבה.
• מגיני מערכת העיכול בכדי לנגוד את רמות החומציות ולמנוע פגיעה נוספת בדופן הרירית.

• נוגדי בחילה והקאה.

• במקרים של אובדן חלבון משמעותי, יש צורך בעירוי פלסמה (חומר המכיל חלבוני דם).