אטופיק דרמטיטיס/ Atopic Dermatitis

• גירודים, ליקוקים ולעיסה של אזורים שונים בגוף: זהו הסימן העיקרי וההכרחי לאטופיק דרמטיטיס. כלבים גם עשויים לשפשף את גופם ברהיטים, שטיחים או קירות כדי להקל על גירוד. האיזורים האופייניים לגרד הם הראש והפנים כולל האוזניים, וחצי הגוף התחתון- כפות הרגליים, הגחון והמותניים. הגרד יכול להופיע במספר מוקדים יחד או באיזור אחד מסוים.
• נגעים עוריים: באיזורים בהם הכלב מתגרד עלולה להופיע דלקת וזיהום ״משניים״, כלומר כאלה אשר נגרמים מהגרד. אלו מאופיינים באדמומיות, קרחות, פצעים מוגלתיים וגלדים עוריים.
• דלקות אוזניים: לעתים קרובות מחלות אלרגיות בכלבים באות לידי ביטוי גם בדלקות אוזניים חוזרות. כלבים עשויים לנענע בראשם או לגרד באוזניים במקרים אלו.
• שינויים התנהגותיים: חשוב לדעת גם שגירוד ואי נוחות כרוניים עלולים להוביל לשינויים בהתנהגות הכלב, כגון אי שקט, עצבנות או פעילות מופחתת. לכן חשובה תמיד בדיקה וטרינרית לפני פניה לייעוץ התנהגותי

נהוג לתאר אטופיק דרמטיטיס כמחלה שמאבחנים ״על דרך השלילה״. כלומר, בודקים קודם כל שלא מדובר במחלות אחרות לפני שמאבחנים באופן סופי וזאת מכיוון שבניגוד לאמונה הרווחת, לא קיימת בדיקה מעבדתית שמאבחנת את המחלה. הסימן המחשיד ביותר הוא תיאור של גרד, עוד הרבה לפני הופעתם של הנגעים העוריים. אם אין גרד, זה לא אטופיק דרמטיטיס.  אם ישנם נגעים עוריים, הווטרינר יקח מהם דגימות כדי לאתר טפילים שיכולים לגרום לגרד או לזיהום חיידקי משני. במידה והכלב אינו מטופל כראוי נגד פרעושים, יתחיל הווטרינר קודם בטיפול מתאים בחומרים המתקדמים, שכן זוהי האלרגיה הנפוצה ביותר בכלבים. אלרגיה למזון נפוצה בכלבים הרבה פחות מאטופיק דרמטיטיס, אך אזורי הגרד שלהם זהים ולכן, ימליץ הווטרינר לבצע מבחן מזון מוקפד שיאפשר שלילה גם של זה. בפועל, פעמים רבות המחלה מאובחנת גם מבלי לשלול את כל שאר המצבים, בעיקר אם מדובר בכלב בגילאים צעירים עד גילאי ביניים אשר מתגרד ברמה גבוהה מאוד באזורים האופייניים ובעונות מסוימות ומגיב לטיפול תרופתי נגד הגרד. 

חשוב מאוד לבחור טיפול שאינו מסתמך על אמצעי אחד בלבד. כך יהיה ניתן אולי להוריד במינוני התרופות הכרוניות וגם לשלוט בתכיפות ועוצמת התפרצויות הגרד: 

• הימנעות מאלרגנים – במקרים בהם ברור שיש גורם חיצוני אשר בעקבות חשיפה אליו מופיעים הסימנים האופייניים- למשל, לאחר טיול בגינה מסוימת, משחק בדשא, או חשיפה לאריגים מסוימים, או אם זוהו אלרגנים מסוימים באמצעות בדיקות אלרגיה-  רצוי להימנע מחשיפה נוספת אליהם. 
• היפוסנסיטיזציה – זהו הטיפול היחיד שמסוגל ״לרפא״ אלרגיה. במסגרת טיפול זה, נלקחת בדיקת אלרגנים, ולאחר קבלת התוצאות מקבלים מזרקים המכילים אלרגנים אלו בכמות קטנה, אותם נותנים לכלב במשך תקופה ממושכת. המטרה היא ללמד את מערכת החיסון שלא להגיב ביתר עוצמה לאותם אלרגניים. בפועל מדובר בטיפול יקר ולא תמיד קל לביצוע אשר נמצא יעיל רק במחצית מהמקרים בערך.  
• תרופות נוגדות גרד – הניתנות בכדורים, סירופים וזריקות. החל מתרופות מסורתיות כמו סטרואידים ואנטיהיסטמינים ועד לתרופות הביולוגיות החדשות יותר.  
• טיפולים מקומיים – שמפו, קרמים ותרסיסים להרגעת העור, לטיפול בזיהומים משניים ומניעת התפרצויות חוזרות. 
• טיפול אנטיביוטי – במקרים של זיהומים משניים, עוברים לטיפול אנטיביוטי דרך הפה, אם כי העדיפות היא להימנע ממנו ככל שניתן.  
• תוספי תזונה – חומצות שומן כמו אומגה 3 ואומגה 6 יכולות לשפר את תפקוד המחסום של העור ולהפחית את הדלקת. 
• מזון מיוחד – מזונות ״מפורקים״ לבעלי חיים הסובלים במקביל לאטופיק גם מאלרגיה מזונית, או מזונות הכוללים תוספים לחיזוק מעטה העור והתגובה החיסונית המקומית.