בני לוויה חדשים: עלייתן של חיות מחמד 2.0

רובוט קר מול גוש פרווה    

כמעט עשור עבר מאז שהרובוטים הראשונים בדמות חיות מחמד יצאו לשוק והרעידו כמה לבבות ספורים. אף אחד לא התרגש. אז האם יש בכלל עתיד למכונות הללו? האם אפשר לחשוב בכלל על תחליף מכאני לחיית מחמד בשר ודם? כשמביטים בחיית מחמד רובוטית, בוודאי כפי שהיא מעוצבת כיום, התשובה ברורה. לרובו-פטס של ימינו מגבלות רבות כל כך עד שקשה אפילו להתייחס אליהם ברצינות לצד חיות מחמד טבעיות. בנוסף לליקוקים הריריים, ההסנפות הריחניות והפרוות הרכות שאינם קיימים בדגמים הרובוטיים של היום, גם המגע והחברות שהם מציעים מגוחכים ומלאכותיים להחריד. ברור לגמרי למתבונן מן הצד שתחליפים כאלה אינם יכולים להתחרות בקשר האורגני והתמיכה הרגשית שמספקות לנו חיות המחמד האמיתיות.  

 כדי להמחיש זאת, נסכם לרגע את ההבדלים בין התכונות של חיות מחמד רובוטיות וחיות מחמד אמיתיות. נתחיל עם החיבור הרגשי. בעוד שהחיבור הרגשי לחיית המחמד האמיתית הוא חזק, טבעי ומורכב, החיבור הרגשי לחיית מחמד רובוטית הוא מלאכותי, מקובע וגמלוני. גם המגע והאינטראקציה הפיזית מוחשיים, טבעיים, חמים, ריחניים וריריים יותר עם חיות המחמד הטבעיות. עם חיות המחמד הרובוטיות ניאלץ להסתפק באינטרקציה קרה, מלאכותית, מוגבלת ומכנית יותר. אם נבחן את יכולת ההסתגלות של חיות המחמד הטבעיות לסביבתן, נגלה שהיא טבעית ומגוונת יותר לעומת יכולת ההסתגלות הנוקשה יותר של חיות המחמד הרובוטיות. ומה לגבי רגשות? כאן הפער משמעותי במיוחד. חיית המחמד הטבעית מפגינה יכולת גבוהה ומדויקת לקלוט ולנתח רגשות בעוד שיכולת זו כלל לא קיימת אצל חיית המחמד הרובוטית.  

אז בעוד שחיות מחמד רובוטיות קלות לתחזוקה, בוודאי יותר מחיות מחמד אמיתיות, הרי שבעידן הנוכחי, הן חסרות את אותו חיבור רגשי אמיתי שהופך את חיות המחמד למה שהן עבורנו- בנות לוויה המספקות תמיכה רגשית.  יתרה מכך – חיות מחמד רובוטיות מוגבלות גם מ-“בפנים”: הן אינן מצוידות באישיות מסתגלת, אינן יכולות להתמודד עם נסיבות משתנות או להפגין העדפות אינדיבידואליות כמו חיות מחמד בשר ודם. לחיות המחמד האמיתיות, המוכרות לנו, יש את היכולת לחוש ולהגיב לרגשות, גם למורכבים שבהם. הן מספקות רמה גבוהה של תמיכה רגשית ונוחות שאי אפשר לייצר באופן מלאכותי. הקשר הרגשי הזה הוא היבט מכריע ביחסים בין אדם לחיית מחמד והוא הסיבה המרכזית לעובדה שחיות המחמד הן עדיין בנות לוויה חסרות תחליף.

 אולי. ואולי לא. 

אז מה הלאה? 

כל זה נכון לעידן הנוכחי בו אנו חיים. אבל מה יקרה בעוד 30 או 50 שנה? כדי לענות על שאלה זו, בנינו ציר זמן היפותטי להתפתחותן של חיות המחמד הרובוטיות וקליטתן בקהילה. התוצאות החזויות שלפניכם מבוססות על מחקרים ותחזיות עדכניים בתחום הרובוטיקה, הנדסת חומרים ובינה מלאכותית. ציר הזמן הוא ספקולטיבי, והדברים עשויים להתנהל אחרת בסופו של דבר, אבל סביר להניח שבמסגרת השנים שתחלופנה, אלה יהיו ציוני הדרך.  

2015- חיית המחמד הראשונה הרובוטית, רובוט דמוי כלב, יוצא לשוק. מדובר במוצר יקר אך מגושם, ואנשים רבים רואים בו לא יותר מפריט חדשני.

 2020–   חיות מחמד רובוטיות הופכות זמינות בשוק ומציעות אינטראקציה מוגבלת. הדגמים הראשונים אינם מתוחכמים דיים כדי להתקרב אפילו לתכונות הבסיסיות של חיות מחמד אמיתיות, אולם מספקים נקודת מוצא בסיסית, אם כי גמלונית, לטכנולוגי

2030 – התקדמות בבינה מלאכותית תאפשר לחיות מחמד רובוטיות אינטראקטיביות ותגובות גמישות ותציע מגוון רחב יותר של התנהגויות ומצבים דמויי רגשות.

2035 – השילוב של רובוטיקה וביומכניקה מתקדמת יאפשר לחיות מחמד רובוטיות לנוע ולהגיב באופן מציאותי יותר, עם גמישות פיזיולוגית, מפרקית וניואנסים אורגניים בסיסיים. הדבר יאפשר אינטראקציות פיזיות כלליות עם בני אדם.

2040 – התפתחויות בטכנולוגיה סנסורית תאפשרנה לחיות מחמד רובוטיות לחוש ולהגיב לסביבתן בצורה מדויקת יותר הכוללת יכולת לזהות ולהגיב לאנשים, סביבות וגירויים ספציפיים.

2045 – שילוב של טכנולוגיית זיהוי רגשות ומירורינג עצבי יאפשר לחיות מחמד רובוטיות להציג מגוון מורכב יחסית של תגובות רגשיות, כולל היכולת לזהות ולהגיב למצבים הרגשיים של בעליהם האנושיים. עם התפתחות יכולת חיקוי של התנהגויות ורגשות של חיות מחמד אמיתיות, חיות המחמד הרובוטיות יהפכו לפופולריות יותר בקרב אנשים שאינם מסוגלים לטפל בחיה בגלל אלרגיות או מגורים בדירות קטנות.

2050 – תתקיים החלפה ראשונית והדרגתית של חיות מחמד חיות בחיות מחמד רובוטיות: עם המשך האבולוציה והשילוב של הטכנולוגיות השונות, חיות המחמד הרובוטיות יהפכו למשוכללות מספיק כדי לשחזר במלואה את החוויה של גידול חיית מחמד אמיתית, מה שיוביל לתחילתו של המעבר מבעלי חיים חיים כבני לוויה – לבעלי חיים רובוטיים.

2055: הפופולריות של חיות מחמד תמשיך לעלות, כאשר אנשים רבים יבחרו בנוחות ובתחזוקה נמוכה של בן לוויה רובוטי על פני האחריות והעלות של חיה אמיתית. 

2060: התקדמות בתחום הנוירו-פרוסטטיקה וממשקי מוח-מחשב תאפשר לקשר את מוחו של אדם ישירות לחיישנים ולמפעילים של חיות מחמד רובוטיות. הדבר יאפשר חוויה סוחפת ומושכת עם הרובוט – דבר שלא התאפשר מעולם עם חיות מחמד אמיתיות. 

2070: עם היכולת להתממשק ישירות עם המוח האנושי, חיות המחמד הרובוטיות יהפכו לצורה הדומיננטית של חיות מחמד על הפלנטה. אנשים רבים יבחרו לוותר על בעלי חיים לטובת עמיתיהם הרובוטיים, אותם יוכלו להתאים אישית לכל צורך ורצון.

 אז כן, במבט ראשון, זה נשמע לנו, בני העידן הזה, כבשורה מדכאת. אנו, חובבי הליקוקים, הליטופים וההתרפקויות מתקשים לדמיין רובוטים מכשכשי זנב שיספקו לנו את החברות, התמיכה הרגשית והמגע שאנו מקבלים מחיות המחמד האמיתיות שלנו. קשה לדמיין שמכונות יחליפו את הקשר הייחודי בין אדם לחיה. המחשבה על עולם ללא קשר זה מפחידה ומדכאת. אבל אולי מדובר בשמרנות שמקורה בקוצר ראייה? או אולי אפילו בשובניזם ביולוגי? איננו מתגעגעים לזנבות שהיו לנו פעם, כשטיפסנו על עצים באפריקה הקדמונית. מדוע שנתגעגע לחיות המחמד האהובות שלנו כשיהיו ברשותינו תחליפים מופלאים שירגישו לנו כה אמיתיים, רכים, רגישים וקרובים כך שייגמדו זכרונות דהויים שהנחילו לנו אבות אבותיהם? 

אין ספק שזוהי תקופה מרגשת לחיות בה. בעידן של חיות מחמד רובוטיות תוכל גם חיותא להתפתח כדי להתאים את שירותיה, לענות על הצרכים של עולם משתנה ולכלול פיתוח, הטמעה ותמיכה בשירותים וטכנולוגיות חדשות. לא משנה מה צופן העתיד, חיותא תישאר מחויבת לרווחתם של בעלי-חיים ובעליהם ולקשר האמיץ ביניהם, בין אם הם עשויים בשר ודם או תרכובות סינתטיות.

 ככל שהעולם ממשיך להתפתח, כולנו עתידים לאמץ שינויים ולחקור דרכים חדשות לשיפור חיינו במסע לעבר הלא נודע.