בני לוויה חדשים: עלייתן של חיות מחמד 2.0

רובוט קר מול גוש פרווה    

כמעט עשור עבר מאז שהרובוטים הראשונים בדמות חיות מחמד יצאו לשוק והזיזו כמה לבבות ספורים. אף אחד לא התרגש. אז האם יש בכלל עתיד למכונות הללו? האם אפשר לחשוב בכלל על תחליף מכאני לכלב או חתול בשר ודם? כשמביטים בחיית מחמד רובוטית, בוודאי כפי שהיא מעוצבת כיום, התשובה ברורה. לרובו-פטס של ימינו מגבלות רבות כל כך עד שקשה אפילו להתייחס אליהם ברצינות. בנוסף לליקוקים הריריים, ההסנפות הריחניות והפרוות הרכות שאינם קיימים בדגמים הרובוטיים של היום, גם המגע והחברות שהם מציעים מגוחכים ומלאכותיים להחריד. ברור לגמרי למתבונן מן הצד שתחליפים כאלה אינם יכולים להתחרות בקשר האורגני והתמיכה הרגשית שמספקים לנו בונו או מיצי האמיתיים שחיים איתנו.   

 כדי להמחיש זאת, נסכם לרגע את ההבדלים בין התכונות של חיות מחמד רובוטיות וחיות מחמד אמיתיות. נתחיל עם החיבור הרגשי. בעוד שהחיבור הרגשי שלנו לחתולים ולכלבים שאנחנו מגדלים הוא חזק, טבעי ומורכב, החיבור הרגשי לחיית מחמד רובוטית הוא מלאכותי, מקובע וגמלוני. גם המגע והאינטראקציה הפיזית מוחשיים, טבעיים, חמים, ריחניים וריריים יותר עם החברים האמיתיים שלנו. עם חיות המחמד הרובוטיות ניאלץ להסתפק באינטרקציה קרה, מלאכותית, מוגבלת ומכנית יותר. אם נבחן את יכולת ההסתגלות של כלב או חתול ממוצע לסביבתו, נגלה שהיא טבעית ומגוונת יותר לעומת יכולת ההסתגלות הנוקשה יותר של חיות המחמד הרובוטיות. ומה לגבי רגשות? כאן הפער משמעותי במיוחד. כולכם בוודאי תסכימו שהכלב, ואפילו החתול שלכם, מסוגלים להפגין יכולת גבוהה ומדויקת לקלוט ולנתח רגשות בעוד שיכולת זו כלל לא קיימת אצל חיית המחמד הרובוטית.  

אז בעוד שחיות מחמד רובוטיות קלות לתחזוקה, בוודאי יותר מכלב , חתול או ארנב לצורך העניין, הרי שבעידן הנוכחי, הן חסרות את אותו חיבור רגשי אמיתי שהופך את חיות המחמד שלנו למה שהן עבורנו- בנות לוויה המספקות תמיכה רגשית.  יתרה מכך – חיות מחמד רובוטיות מוגבלות גם מ-“בפנים”: הן אינן מצוידות באישיות מסתגלת, אינן יכולות להתמודד עם נסיבות משתנות או להפגין העדפות אינדיבידואליות כמו בונו או מיצי שלכם. לחיות המחמד האמיתיות, המוכרות לנו, יש את היכולת לחוש ולהגיב לרגשות, גם למורכבים שבהם. הן מספקות רמה גבוהה של תמיכה רגשית ונוחות שאי אפשר לייצר באופן מלאכותי. הקשר הרגשי הזה הוא היבט מכריע ביחסים בין האדם לחיית המחמד שלו והוא הסיבה המרכזית לעובדה שלכלב או חתול בשר ודם מחמד הן אין עדיין תחליף. 

 אולי. ואולי לא. 

אז מה הלאה? 

כל זה נכון לעידן הנוכחי בו אנו חיים. אבל מה יקרה בעוד 30 או 50 שנה? כדי לענות על שאלה זו, בנינו ציר זמן היפותטי להתפתחותן של חיות המחמד הרובוטיות וקליטתן בקהילה. התוצאות החזויות שלפניכם מבוססות על מחקרים ותחזיות עדכניים בתחום הרובוטיקה, הנדסת חומרים ובינה מלאכותית. ציר הזמן הוא ספקולטיבי, והדברים עשויים להתנהל אחרת בסופו של דבר, אבל סביר להניח שאלה יהיו ציוני הדרך בשנים הקרובות.   

2015 – חיית המחמד הראשונה הרובוטית, רובוט דמוי כלב, יוצא לשוק. מדובר במוצר יקר אך מגושם, ואנשים רבים רואים בו לא יותר מפריט חדשני.

2020 – חיות מחמד רובוטיות הופכות זמינות בשוק ומציעות אינטראקציה מוגבלת. הדגמים הראשונים אינם מתוחכמים דיים כדי להתקרב אפילו לתכונות הבסיסיות של כלבים וחתולים אמיתיים, אולם מספקים נקודת מוצא בסיסית, אם כי גמלונית, לטכנולוגיה העתידית. 

2030 – התקדמות בבינה מלאכותית תאפשר לחיות מחמד רובוטיות אינטראקטיביות ותגובות גמישות ותציע מגוון רחב יותר של התנהגויות ומצבים דמויי רגשות.

2035 – השילוב של רובוטיקה וביומכניקה מתקדמת יאפשר לחיות מחמד רובוטיות לנוע ולהגיב באופן מציאותי יותר, עם גמישות פיזיולוגית, מפרקית וניואנסים אורגניים בסיסיים. הדבר יאפשר אינטראקציות פיזיות כלליות עם בני אדם.

2040 – התפתחויות בטכנולוגיה סנסורית תאפשרנה לחיות מחמד רובוטיות לחוש ולהגיב לסביבתן בצורה מדויקת יותר הכוללת יכולת לזהות ולהגיב לאנשים, סביבות וגירויים ספציפיים.

2045 – שילוב של טכנולוגיית זיהוי רגשות ומירורינג עצבי יאפשר לחיות מחמד רובוטיות להציג מגוון מורכב יחסית של תגובות רגשיות, כולל היכולת לזהות ולהגיב למצבים הרגשיים של בעליהם האנושיים. עם התפתחות יכולת חיקוי של התנהגויות ורגשות של חיות מחמד אמיתיות, חיות המחמד הרובוטיות יהפכו לפופולריות יותר בקרב אנשים שאינם מסוגלים לטפל בחיה בגלל אלרגיות או מגורים בדירות קטנות.

2050 – תתקיים החלפה ראשונית והדרגתית של חיות בשר ודם בחיות מחמד רובוטיות: עם המשך האבולוציה והשילוב של הטכנולוגיות השונות, חיות המחמד הרובוטיות יהפכו למשוכללות מספיק כדי לשחזר במלואה את החוויה של גידול כלב או חתול אמיתי, מה שיוביל לתחילתו של המעבר מבעלי חיים חיים כבני לוויה – לבעלי חיים רובוטיים.

2055 – הפופולריות של חיות מחמד תמשיך לעלות, כאשר אנשים רבים יבחרו בנוחות ובתחזוקה נמוכה של בן לוויה רובוטי על פני האחריות והעלות של חיה אמיתית. 

2060 – התקדמות בתחום הנוירו-פרוסטטיקה וממשקי מוח-מחשב תאפשר לקשר את מוחו של אדם ישירות לחיישנים ולמפעילים של חיות מחמד רובוטיות. הדבר יאפשר חוויה סוחפת ומושכת עם הרובוט – דבר שלא התאפשר מעולם עם חתולים וכלבים אמיתיים.  

2070 – עם היכולת להתממשק ישירות עם המוח האנושי, חיות המחמד הרובוטיות יהפכו לצורה הדומיננטית של חיות מחמד על הפלנטה. אנשים רבים יבחרו לוותר על בעלי חיים לטובת עמיתיהם הרובוטיים, אותם יוכלו להתאים אישית לכל צורך ורצון.

 אז כן, במבט ראשון, זה נשמע לנו, בני העידן הזה, כבשורה מדכאת. אנו, חובבי הליקוקים, הליטופים וההתרפקויות מתקשים לדמיין רובוטים מכשכשי זנב שיספקו לנו את החברות, התמיכה הרגשית והמגע שאנו מקבלים מהכלב, החתול, הארנב או האוגר שלנו. קשה לדמיין איך מכונות יחליפו את הקשר הייחודי בין אדם לחיה. המחשבה על עולם ללא קשר זה מפחידה ומדכאת. אבל אולי מדובר בשמרנות שמקורה בקוצר ראייה? או אולי אפילו בשובניזם ביולוגי? איננו מתגעגעים לזנבות שהיו לנו פעם, כשטיפסנו על עצים באפריקה הקדמונית. מדוע שנתגעגע לבוני או מיצי כשיהיו ברשותינו תחליפים מופלאים שירגישו לנו כה אמיתיים, רכים, רגישים וקרובים כך שייגמדו זכרונות דהויים שהנחילו לנו אבות אבותיהם? 

אין ספק שזוהי תקופה מרגשת לחיות בה. בעידן של חיות מחמד רובוטיות תוכל גם חיותא להתפתח כדי להתאים את שירותיה, לענות על הצרכים של עולם משתנה ולכלול פיתוח, הטמעה ותמיכה בשירותים וטכנולוגיות חדשות. לא משנה מה צופן העתיד, חיותא תישאר מחויבת לרווחתם של בעלי-חיים ובעליהם ולקשר האמיץ ביניהם, בין אם הם עשויים בשר ודם או תרכובות סינתטיות.

 ככל שהעולם ממשיך להתפתח, כולנו עתידים לאמץ שינויים ולחקור דרכים חדשות לשיפור חיינו במסע לעבר הלא נודע.