איך כלבים באמת רואים?

כולנו שמענו ש”כלבים רואים בשחור ולבן”. אבל מספיק עם השקר הזה – ידוע כבר די הרבה זמן שזה לא נכון. אומנם ראיית הצבעים של כלבים היא לא כמו שלנו, אבל שחור ולבן? בהחלט לא. התשובה על השאלה “איך כלב רואה” מתחלקת בדרך כלל לכמה חלקים – ראיית צבעים, ראיית לילה, שדה הראייה וחדות הראייה.

מבנה העין של הכלב די דומה לזה של האדם. אבל העין האנושית והעין של הכלב נבדלות זו מזו בכמה מאפיינים חשובים כמו מיקום העין בגולגולת, מספר קולטני האור מסוגים שונים וגמישותה של עדשת העין.

כלבים וצבעי יסוד 

אז כבר אמרנו שכלבים כן רואים צבעים, ולא רק שחור ולבן. אבל בעוד שאנחנו, בני האדם, מבחינים בין מיליון גוונים על ספקטרום של 3 צבעי יסוד – אדום, ירוק וכחול, הרי שכלבים יכולים לראות 10,000 צבעים בלבד על ספקטרום של 2 צבעי יסוד בלבד – כחול וצהוב. בתוך כל אחד מצבעי יסוד אלה, ישנם צבעים בהם אנחנו, בני האדם, מבחינים בקלות, אבל לכלב הם נראים כמו כמה גוונים של אותו הצבע. בדיוק כמו שאנחנו מבדילים בין כחול לתכלת, אבל ברור לנו שמדובר בעצם בגוונים של כחול. בתוך הקבוצה של הצבע בכחול יהיו טורקיז, תכלת וסגול, בעוד שבתוך הקבוצה הצהובה יהיו כתום, אדום וירוק. זו הסיבה שכלבים לרוב לא יבחינו בחפץ אדום שמונח ליד חפץ ירוק או על רקע ירוק. אגב, אם זה ככה – זה לא קצת מצחיק (או מוזר) שהמווווון צעצועי כלבים הם דווקא בצבע אדום?…

אגב, מי שצופה בתחרויות כלבים שכוללות מסלולי מכשולים ומשימות בטח שם לב, שבדרך כלל המתקנים צבועים בדיוק בשני הצבעים האלה – כחול וצהוב.

ראיית לילה של כלבים

לכלבים יש יכולת לראות טוב יותר מבני אדם בלילה, בזכות שילוב בין כמה תכונות חשובות – יש להם ברשתית הרבה יותר קולטני אור מסוג “קנים” (Rodes), אישונים גדולים יותר ושכבה מחזירת אור שנקראת “רפידית אור” (טפטום לוסידום) – זוהי שכבה שפועלת כמו מראה שמחזירה את האור בחזרה לרשתית, כדי לקלוט יותר חלקיקי אור. מכירים את זה שאתם מצלמים את הכלב שלכם עם פלאש ובתמונה זה נראה כאילו צילמתם שדון עם אישונים צבעוניים? אותה שכבה מחזירת אור היא הסיבה לכך. כך בעצם, האור הכי קטן שאנחנו בקושי נבחין בו, יהפוך לגדול יותר בעין של הכלב ויאפשר לו לראות הרבה יותר טוב מאיתנו בסביבה חשוכה.

ראיית תנועה בכלבים

כלבים מבחינים טוב יותר מבני אדם בתנועות של עצמים בשדה הראייה. פי 20-10 יותר טוב. גם תכונה זו מיוחסת לריבוי ה״קנים״ ברשתית, אשר רגישים מאוד לזיהוי תנועה, ופחות רגישים לפרטים אחרים כמו צבעים. זו הסיבה שלפעמים נראה לכם שהכלב ״קופץ״ למראה משהו דמיוני באופק. בעוד שאתם כלל לא הבחנתם בו – יכול מאוד להיות שהכלב זיהה תזוזה קטנה בשיח כתוצאה מתנועת חתול, או קיפוד שזז בדשא בשעות הלילה. אז תהיו רגועים – הכלב לא מדמיין שום דבר – אנחנו פשוט לא מסוגלים לראות את הדברים שהוא רואה. 

שדה הראייה של כלבים

בזכות גודל העין וגודל האישון של כלבים, וגם בזכות המיקום של העין על פני הגולגולת, כלבים מצליחים לתפוס שדה ראייה יחסית גדול, של 250 מעלות. בחלק מהגזעים זה מגיע אפילו ל- 270 מעלות. רק בשביל לסבר את האוזן, בני האדם מגיעים בקושי ל-180 מעלות. כך שבעצם כלבים מסוגלים לראות תמונה רחבה יותר מזו שאנחנו יכולים, אך עם תפיסת עומק פחות טובה – כלומר, הם פחות טובים בלהעריך מרחק של עצמים ביחס לעצמם, ולכן גם נוטים לעתים להיבהל בקלות, במיוחד כשניגשים אליהם מהצד.

חדות ראייה אצל כלבים

עדשת העין של כלבים לא מספיק גמישה כדי להגיע לרמת ראייה חדה כמו שלנו. כדי להגיע לרמת ראייה חדה בסביבה מוארת, העדשה צריכה להתגמש ולמקד את קרני האור ביעילות. כך שלמעשה הם קצרי רואי בהשוואה לבני אדם. הם יוכלו לראות בבירור עצם כלשהו כשהוא ממוקם רבע מהמרחק שבני אדם יכולים לראות. בלילה, כאמור – הם יכולים לראות תמונה חדה יותר מזו שאנחנו מסוגלים.

אז למדנו שהראייה של כלבים פחות מרשימה בהיבט של חדות ויכולת ההבחנה בצבעים. לעומת זאת, הם מפגינים יכולות מרשימות של ראיית לילה, הבחנה בתזוזות ושדה ראייה רחב. נראה כי מה שעומד מאחורי יכולות אלההן ההתאמות השונות שנעשו לאורך האבולוציה של המינים. 

התזונה של המין האנושי התבססה בעיקר על ליקוט, וכדי להבחין בין פירות ראויים למאכל לבין פירות בוסר או  פירות רעילים, פותחה אצלנו חדות ההבחנה בין צבעים. תזונת הכלבים, לעומת זאת, התבססה בעיקר על טרף, וכלבים צדו בשעות הערב ולפנות בוקר. לכן, הם שכללו מאוד את יכולת ההבחנה שלהם בתנועה בשעות החשיכה. חשוב גם לזכור שעבורנו, חוש הראייה קריטי הרבה יותר. מאז שבני האדם הזדקפו לגובה, האף שלנו כבר לא שימושי כמו שהיה בעבר והתקשורת הוורבלית שפיתחנו גרמה לנו לוותר על חדות של חושים אחרים. אצל הכלבים, לעומת זאת, חוש הראייה הוא רק השני בחשיבותו (אם לא השלישי), וגם חוש השמיעה שלהם מפותח בהרבה מאיתנו. חוש הריח שלהם הוא ללא ספק הראשון בחשיבותו- דרכו הם תופסים את העולם, ולכן לא “דחוף” להם לפתח את חוש הראייה. בהקשר זה, הסימביוזה בין האדם לכלב במהלך האבולוציה עזרה מאוד לשני הצדדים, שכן כל אחד מהם הביא את התכונות הטובות שלו.

לא משנה אם הכלב שלכם לא מצליח לראות חטיף על קצה האף או כדור אדום על דשא ירוק – העיקר שיש לו חיותא, ושאתם רואים אותו.