שלום, חבר: בעלי כלבים נפרדים בכאב ומנציחים

להיפרד מכלב אהוב זה אף פעם לא פשוט. רבים מבעלי הכלבים מדווחים על שלבי אבל, ממש כמו במקרה של אובדן של אדם. וזה ממש לא מפתיע. בעוד שאצלנו, בני האדם, מקובל לקבור את מי שנפטר ואז לבקר את הקבר שלו, הרי שבמקרה של כלבים, אין “מסורת” אחת מקובלת וכל בעל/ בעלת כלב בוחרים להיפרד ולהנציח בדרך שמתאימה להם. 

#1 קעקוע לנצח – יובל אבירם מנציח את טאצ’

17 שנים לא הולכות ברגל, ויובל, שאיבד את טאצ’, הלברדור “הכי מתוק בעולם”, רצה לזכור אותו בדרך מיוחדת. הוא בחר  לקעקע על השוק את טביעת הרגל שלו, בתוספת משפט שמתאר אותו: Your Touch never ends.

“לא היתה לי שום התלבטות”, מספר יובל, “הסיפור של טאץ’ היה ארוך. לקראת מותו ידעתי שהוא עומד לסיים את זמנו פה, וחשבתי איך להנציח אותו – הבחירה בקעקוע היתה טבעית. היה לי חשוב שהוא יישאר חלק ממני, ועשיתי את הקעקוע בדיוק ביום שבו חלפה חצי שנה מיום מותו”

למרות שטאץ’ נפטר בגיל 17 (פלוס חודש וחצי, מדגיש יובל), גיל מכובד לכל הדעות, מותו היה קשה עבור יובל: “הוא פשוט קרס. לקחנו אותו ישר לוטרינר, וכשהבנו את מצבו וראינו את הבדיקות, החלטנו לשחרר אותו. ידענו שזה מה שיהיה הכי טוב בשבילו. לאחר שנפטר, קברנו אותו פה, מחוץ לבית שלנו. רק הגדר מפרידה בינינו”. 

הקעקוע של יובל מבוסס על תמונה של טאצ’ שוכב בכניסה לבית, בתנוחה ייחודית שמזכירה אריה. המקעקע הציב אותו בתוך שדה פרחים, וכל זה בתוך מסגרת פולארויד ממנה הוא פורץ.  

אנשים מגיבים על הקעקוע שלך?

“יש לי 10 קעקועים, וזה אחד שפחות בולט לעומת השאר, כך שפחות שואלים אותי עליו. הוא בעיקר מזכרת אישית, ביני לבין עצמי”. יובל מספר גם על צירוף מקרים מרגש – טאץ’, כלבו האהוב, נפטר ב-24.05;.חצי שנה לאחר מותו, יובל אימץ רועה בלגית בשם בל. כעבור מספר חודשים הוא גילה עליה פרט חשוב: תאריך הלידה שלה…ניחשתם נכון הוא 24.05, תאריך הפטירה של טאץ’ שכנראה מסר לו ד”ש מגן עדן (או מה שיש שם לכלבים, אנחנו לא יודעים). 

#2 אבן הנצחה – איה אברמוביץ’ מנציחה את ספיד

“ספיד היה לברדור מקסים, בלי תעודות. ראיתי אותו בפעם הראשונה סמוך לחנות החיות בתל מונד. הוא היה כלב מפונק, כזה שהיה רגיל שמחבקים ומנשקים אותו ללא הרף”, מספרת איה אברמוביץ’, ומודה שהכלב האהוב גרם גם ללא מעט נזק, בשנים הראשונות שלו: “בכל פעם שקנינו שתילים לגינה, הוא היה חופר את השתילים החוצה והורס אותם. הוא אהב גם לאכול את הספה, לפזר נייר טואלט בכל הבית ועוד לא מעט נזקים”. 

אבל כשהוא גדל, הוא נרגע?

“כן! הוא היה כלב מהמם, כולם רצו ללטף אותו. הוא היה הכי נאמן בעולם ותמיד הלך צמוד אלינו. הוא אהב מאוד מים ועוד כשהיה גור קטן, אהב לרוץ לממטרות ולצלול בים. זכור לי גם איך באחד הביקורים שלנו בחוף הבונים, שחררנו אותו, ופתאום הוא נעלם ולא חזר. רק אחרי חיפושים ובעזרת אדם שעזר לנו, הצלחנו לאתר אותו ולהחזיר אותו הביתה, כולו רועד ומבוהל”. 

כיצד יצרת את אבן ההנצחה של ספיד?

“לקחתי אבן גדולה, נעזרתי בשבלונה וצבעתי את השם שלו בצבעי שמן. האבן מונחת לא רחוק מהבית, במקום הקבורה שלו”.  

#3 ספר – זיוה בר מנציחה את פּוּפִי

בשונה מיובל ואיה, שבחרו בפרויקט הנצחה לאחר פטירתם של הכלבים האהובים שלהם, הפרויקט של זיוה לא התחיל כפרויקט הנצחה, אלא כפרויקט כתיבה אישי, אותו סיימה בדיוק בתקופה בה נפטר פופי, הכלב האהוב שלה. אני משוחחת עם זיוה בדיוק כשהיא יוצאת לטיול עם הכלבה החדשה שלה, אודרי – גם היא מגזע “סיני מצויץ”, בדיוק כמו פופי.  

זיוה היא מעצבת פנים וכותבת , כך שהבחירה לכתוב ספר ולשלב בתוכו התיחסות גם לעולם העיצוב, היתה טבעית עבורה: “שמתי לב שלא קיים ספר על עיצוב פנים לילדים, בארץ או בעולם. זה נושא כל כך חשוב, שחשבתי שחייבים לכתוב עליו; הספר מלמד ילדים להיות יצירתיים, לחשוב על אחרים, באופן טבעי, כשהם מסתכלים על הסביבה. וכשהסביבה שלהם יפה, זה מעניק להם שקט ורוגע פנימי”, היא מפרטת. 

איך פופי זכה להיות חלק מהספר?

“בימיו האחרונים, הייתי בדיוק בסיום תהליך הכתיבה של הספר, כך שבאופן טבעי, הוא היה בתודעה שלי כל הזמן. רציתי לשלב איור שלו בספר עצמו”. 

ואיך חיברת את המילים לאיורים מדויקים?

“כשמצאתי את נתנאל כהן, המאייר של הספר (ואדריכל במקצועו, ז.ב) ביקשתי ממנו רק דבר אחד: צייר לי את פּוּפִי שלי היכן שהוא נמצא כרגע. ושלחתי לו כמה תמונות. כאשר קיבלתי ממנו את הסקיצה הראשונה, בכיתי מהתרגשות. הוא הפך את פּוּפִי לגיבור הראשי. אני מקווה שהוא שמח על כך ושומר עלי מלמעלה”.

הספר שהוציאה זיוה, “החדר שלי” עדיין נמכר, ומאפשר להנציח את פופי, בעותקים הרבים שמכרה (ועדיין נמכרים). 

5 רעיונות נוספים להנצחת כלבים: 

חושבים איך עוד אפשר להנציח את החבר הפרוותי והאהוב שלכם? הנה עוד כמה רעיונות: 

1. צרו אלבום תמונות שמתעד את חייכם המשותפים. 
2. שתלו עץ לזכרם. 
3. תרמו סכום כסף לעמותה למען בעלי חיים
4. התנדבו במקלט לכלבים
5. עצבו תכשיט עם השם או טביעת כף הרגל של הכלב שנפטר

אנחנו, בחיותא, מאחלים חיים ארוכים ובריאים לכל הכלבים והכלבות.