למה הכלב מתגרד? 4 סיבות ו-4 פתרונות

גירוי מציק בעור – לא נעים. אבל לגרד באובססיה עד כדי פציעה של העור – זה כבר סיפור אחר לגמרי. אם הכלבים שלנו היו יודעים לדבר ולהגיד בדיוק איפה נמצא הדבר שגורם להם להתגרד, ואולי אפילו מה הדבר הזה שמציק להם כל כך – כנראה שהיה לנו הרבה יותר קל לעזור להם. אז מה יכולות להיות הסיבות לגרד? אספנו את 4 הסיבות הנפוצות ביותר, וכבונוס – הוספנו גם פתרונות.

פרעושים אצל כלבים

הבעיה

כולם מכירים את הפרעושים הנוראיים. הם קופצים לגובה של כמעט 20 ס”מ ולמרחק של יותר מ-30 ס”מ. הפרעושים מבלים את רוב מחזור החיים שלהם על גבי הכלב. לעיתים נדירות יותר הם יתמקמו על בני האדם, יטילו את ביציהם לסביבה, ומהן יבקע הדור הבא שידביק מאכסנים חדשים.

הפרעושים מתחברים בנשיכה עם גפי הפה שלהם לעור של בעל החיים המאכסן כדי לקחת ממנו דם. כשהם עושים זאת, הם מחדירים מעט מהרוק שלהם פנימה. הבעיה בכך היא שמעבר לעקיצה עצמה, שלא מאוד נעימה, הרוק הוא אלרגן חזק מאוד, שעלול לגרום לתגובות אלרגיות עוריות חריפות באחוז גדול של הכלבים – תופעה שנקראת בקיצור FAD. זהו למעשה האלרגן הנפוץ ביותר בשני מינים אלו, בפער גדול מהשאר. מופע נפוץ של אלרגיה בכלבים הוא נשיכות של בסיס הזנב, שגורמות לקרחות מודלקות (“הוט ספוט”), וגם לגרד וליקוק מוגברים בבטן עם הופעת נקודות אדומות קטנות (“פפולות”).

בעיה נוספת בפרעושים היא שהם נשאים של תולעי סרט – כשהכלב מתגרד ונושך את העור, הוא בולע את הפרעוש שעלול להכיל את ביצי התולעת, וכשהיא בוקעת היא מתבייתת במעיים. תולעי מעי עלולות להיות מטרד בהחלט לא נעים, אם כי לרוב לא מסוכן (אלא אם מדובר בכמויות גדולות מאוד או בבעל חיים פגיע). בעיה נוספת בתולעים היא סכנת ההדבקה לבני אדם, בעיקר תינוקות וילדים קטנים שעלולים לבוא במגע עם חומר נגוע.חמור מכך, פרעושים עלולים להיות גם נשאים של מחלות חמורות יותר ולהעביר טפילי דם, שעלולים לגרום למחלת חום ואנמיה קשה. מחלות אחרות יכולות לתקוף גם כלבים ובני אדם.

הפתרון לפרעושים

קיימים בשוק לא מעט פתרונות להרחקת פרעושים, החל מקולרים מיוחדים, אמפולות לטפטוף ועד כדורים לבליעה. הטיפול היעיל והמומלץ ביותר ע”י וטרינרים כיום הוא חומר ממשפחת האיזוקסאזולינים, אשר מגיע במגוון תכשירים – אמפולה לטפטוף על העור של הכלב או כחומר לבליעה. היעילות דומה, מפני שלא אופן הנטילה הוא זה שקובע אותה, אלא החומר עצמו. מדובר בחומר בטוח ויעיל מאוד – אם כי צריך להקפיד לרכוש אותו במרפאות הווטרינריות ולא בשוק החופשי והפרוץ, שכן מדובר בתרופה לכל דבר. 

אלרגיה עורית בכלב

הבעיה

אלרגיה היא מכה שלא רק בני האדם “התברכו” בה. כלבים סובלים מאלרגיות למגוון די רחב של חומרים, החודרים דרך העור – נשאפים או אכילים. נהוג למנות שני סוגים של אלרגיות נפוצות: אלרגיה סביבתית (שנקראת גם ״אטופיק דרמטיטיס״) ואלרגיה למזון. שתיהן מתבטאות בגירוד, נשיכה וליקוק מוגברים, שעלולים להוביל לאדמומיות בעור, מוגלה וקרחות באזורים שונים ומפושטים כמו בתי השחי והמפשעות, הישבן, אוזניים, בסיס הזנב, הראש והפנים, צידי הגוף, הרגליים וכפות הרגליים. בקיצור, כמעט כל מקום אפשרי לגירוד. יותר מזה – לעיתים זה יופיע באזור אחד בלבד ולפעמים כולם ביחד.

הפתרון (טוב, לא ממש פתרון, אלא יותר “שליטה” במצב):

ברוב המקרים, כלב אלרגי יהיה רגיש למספר אלרגנים ולא ניתן יהיה לבודד גורם אחד ויחיד ובכך לפתור את הבעיה. אבל יש בדיקות דם מיוחדות שיכולות לאתר אלרגנים, וכך לאפשר טיפול מתקדם ל״חיסון״ נגדם. למרות זאת, צריך להבין שמדובר בטיפול יקר ואינטנסיבי, שברוב המקרים היעילות שלו חלקית בלבד. לכן אלרגיות הן בהחלט בעיה מתסכלת, אך כיום יש בידינו אמצעים רבים לאפשר איכות חיים גבוהה לכלבים האלו: 

• טיפולים מקומיים כמו חפיפות בשמפו רפואי, תרסיסים, משחות עוריות ושטיפות אוזניים יכולים לסייע מאוד בשליטה על התפרצויות עונתיות
• במקרים שמאבחנים מרכיב של אלרגיה למזון באמצעות מבחן מבוקר, ניתן לשלוט או להפחית את עוצמתה במתן מזונות מפורקים או חדי חלבון
• טיפול תרופתי – אפשר לטפל באלרגיה באמצעות תרופות ותיקות כגון סטרואידים ואנטי-היסטמינים. אפשרות נוספת היא טיפולים מתקדמים המתאפשרים כיום בכדורים ובזריקות, שיתרונם הוא שליטה טובה בגרד עם מיעוט תופעות לוואי, והיכולת לטפל באמצעותם לטווח ארוך בפחות סיכונים

אקריות בכלבים 

הבעיה

אקריות הן חיות טפיליות זעירות מהמשפחה של העכבישים. אלו שפוגעות בכלבים שלנו הן אקריות מסוג דמודקס. דמודקס וסקביאס חיים בעור וגורמים לקרחות ולגרד. ניתן לאבחן אותם באמצעות מגרדי עור שאותם הווטרינרים לוקחים בעזרת סקלפל ומסתכלים תחת המיקרוסקופ. אוטודקטס הם מה שנקרא טפילי אוזניים, וגורמים לדלקות אוזניים עם הפרשה חומה סמיכה. מאבחנים את נוכחותם עם בדיקת מטוש פשוטה מההפרשות שעליהן מסתכלים מבעד למיקרוסקופ. החדשות הטובות הן שכושר ההתרבות של האקריות הוא לרוב ספציפי למאכסן. כך שלמרות השמות המאיימים, היקף ההידבקות של בני אדם באקריות מכלבים נדירה. 

הטיפול

באופן מסורתי, הדרך להיפטר מהיצורים האלה היא בעזרת טיפול סיזיפי בחומרים סיסטמיים ממשפחת המקטינים בעיקר. הטיפול ניתן דרך הפה, בהזרקה ובמתן מקומי (שמפו, טיפות אוזניים). ישנם חומרי הדברה נוספים, אך הם רעילים יותר.

עם זאת, בשנים האחרונות יש חידוש מבורך בתחום – משפחת האיזוקסאזולינים, אלו שמשמשים כיום לטיפול יעיל בפרעושים וקרציות, נמצאו יעילים ביותר לטיפול גם באקריות עור. במקרים רבים מושגת הצלחה אפילו במתן חד-פעמי, שהורג לחלוטין את אותם מזיקים! ואכן, מאז כניסתם של חומרים אלה לשוק, כלבים המקבלים אותם כטיפול שגרתי סובלים הרבה פחות מנגיעות בטפילים אלו.

זיהומי עור אצל כלבים

הבעיה

זיהומים חיידקיים נפוצים בכלבים. זה קורה בעיקר משתי סיבות: 

• במקרים של פגיעה במבנה העור התקין כתוצאה מגירוד, ליקוק או נשיכה עצמיים, וכן באזורים לא מאווררים או לחים. 
• כשיש הפרעות במערכת החיסון העורית – למשל בגורים או במחלות סיסטמיות מסוימות. 

החיידקים גורמים להפרשת חומרים שמעודדים תגובת גרד עזה באזור, ובכך עלולה להתפתח מעגליות של גרד וזיהומים חוזרים. גם פטריות חד-תאיות (שמרים) נפוצות בזיהומים עוריים שכאלו. 

הפתרון

האבחון יתבצע על פי מראה, ריח ומשטח מקומי מהאזור הנגוע. הטיפול יתרכז במציאת הגורם הראשוני לזיהום (אם יש כזה), וטיפול כנגד הזיהום בחפיפות רפואיות, משחות ותרסיסים. במקרים קשים יותר, מוסיפים טיפול אנטיביוטי דרך הפה.  

אם קראתם את כל זה בלי להתגרד, אתם שייכים לזן נדיר. בכל אופן, אם הכלב מתגרד בלי סוף, כדאי לבדוק מה הסיבה, ולקחת אותו לווטרינר כדי לקבל טיפול. אם באמת יש בעיה שמצריכה טיפול רפואי – טוב שיש חיותא. להצעה מהנציגים שלנו>>