הפקינז הוא כלב לוויה קטן עם גוף מוצק ושרירי, עיניים בולטות ועגולות, אף שחור ופחוס, פה קטן וזנב המקושת כלפי מעלה באלגנטיות מלאת חן. פרוותו הארוכה, בזכותה זכה לכינוי “כלב אריה” ע”י הסינים, מגיעה בגוונים של חום, לבן, שחור ואפור ומצריכה טיפוח והברשה יומית יסודית. לפקינז צורת הליכה ייחודית שבה הוא מניע את גופו מצד אל צד, מה שרק מוסיף למראה המכובד שלו.
את האישיות של הפקינז אפשר להגדיר כשילוב בין עקשנות (הוא לא יהסס לפתוח בשביתת רעב רק כדי להעביר לכם מסר או לנצח בויכוח ביניכם) חשיבות עצמית ותעוזה שלא ממש הולמת את גודלו הקטן. וכשאנחנו אומרים תעוזה, אנחנו מתכוונים לכזו שגובלת בסיכון – הפקינז חרד מאוד לטריטוריה שלו ושל בני משפחתו ולא יהסס להיכס לעימות עם זרים או עם כלבים, גם אם מדובר בכאלה שגודלם כפול משלו. הפקינז יפגין המון חום ואהבה כלפי בני משפחתו אבל בכל מה שקשור בזרים, זה כבר סיפור אחר לגמרי. כאן הוא ייכנס למצב של מתקפה ויתייחס אליהם בניכור ובחשדנות. החשיבות העצמית של הפקינז היא בעיקר תולדה של היחס המיוחד לו זכה מצד בני האצולה בסין, וזו גם הסיבה לכך שהוא רואה את עצמו בראש הפירמידה המשפחתית ודורש המון תשומת לב מהסביבה.
קחו גם בחשבון שהנאמנות האינסופית של הפקינז הופכת אותו לפעמים ל”כלב של איש אחד”- כלומר, הוא יטה לבחור בן/ בת משפחה שיהפכו להיות מרכז עולמם ואותם הוא יעדיף על פני כל השאר. בקטע מוגזם אבל. ומה לגבי שאר חיות המחמד בבית? גם כאן מדובר באתגר לא פשוט שכן הפקינז יעדיף תמיד את חברתם של פקינזים אחרים ויקח להם הרבה יותר זמן להתרגל לכלב מגזע אחר, חתול או ארנב שגדלים איתם בבית.
