לסופר הילדים הנודע E.B White היה תחש בשם פרד, וזה מה שהוא בחר לכתוב עליו: “להיות בעלים של תחש זה אומר להיאבק יום יום עם בעיות משמעת. יום אחד אני אכתוב ספר, או יותר נכון אזהרה, על מה זה אומר לגדל כלב עם אופי וטמפרמנט כמו זה של התחש. הייתי מעדיף לאלף זברה מאשר לתת לתחש שלי פקודה אחת. כשאני פונה לפרד שלי, אני אפילו לא צריך להרים את הקול ואני בא עם אפס ציפיות כי הרי ברור שהוא יסרב לעשות כל דבר שאבקש ממנו, גם אם זה משהו שהוא ממש אוהב לעשות”.
תחש
מה לא עשה בייגלה, כלב התחש האהוב מספרה של מרגרט ריי, כדי לזכות בליבה של אהובתו, זהובה- הביא לה כדור, התקפל עבורה בצורת בייגל ואפילו הציל את חייה מבור עמוק. אבל מתברר שתחש זה הרבה יותר מסתם גזע רומנטי ורגיש. תוסיפו לזה סקרן, אנרגטי, בטוח בעצמו, חפרן מקצועי ונבחן מדופלם. עכשיו רק נשאר להחליט אם לקרוא לו בייגלה, נקניק או דאקל.
ארץ מוצא
גרמניה
משפחה
ציד
גובה
זכר 20-23 ס״מ
נקבה 19-21 ס״מ
משקל
זכר 8-14 ק״ג
נקבה 7-12 ק״ג
תוחלת חיים ממוצעת
12-16 שנים
בקצרה...
העיתונאי ומבקר הספרות הנודע, H.L. Mencken, תיאר את כלב התחש כ”חצי מגובהו של כלב רגיל, אבל ארוך ממנו פי 1.5″. למה, אתם שואלים? כי למרות הרגליים הקצרות, האוזניים השמוטות והמראה הייחודי, מתהלך לו כלב התחש בעולם בראש זקוף ועם ביטחון עצמי בשמיים. הוא כל כך בטוח בעצמו עד שלא יפחד להתעמת אפילו עם גירית. למעשה, כך הם קיבלו במקור את השם שלהם – Dachs (גירית) ו-Hund (כלב) – כלומר, כלב שנועד במקור לצוד גיריות ושאר חיות שאוהבות להתחפר באדמה. זו גם הסיבה שהם נחשבים לחפרנים מקצועיים, כאלה שגם יהפכו את החצר שלכם לשדה קרב וגם יחפרו לשכנים שלכם עם נביחות ללא הפסקה. שלא תגידו שלא הזהרנו.
החיים עם תחש
נמוכה (1)
גבוהה (5)
רמת אנרגיה כללית
זורם עם משמעת ואילוף?
רמת הנשירה שלי
ומה בעניין נביחות?
בעניין של כושר?
ידידותי לילדים?
ידידותי לחיות אחרות?
על יופי ואופי
כלב קטן עם גוף ארוך ושרירי שבזכותו קיבל את הכינוי “נקניק”, חמידות אינסופית ואישיות ענקית. וזה עוד לפני שדיברנו על האוזניים הארוכות, העיניים החכמות, הרגליים הקצרות שעוזרות להם להשתחל למנהרות צפופות, האף הרגיש במיוחד לריחות באדמה, השמיעה החדה וכפות הרגליים הגדולות מהרגיל שנועדו לעזור לו בתפקיד המרכזי שלו- חפירה וחיפוש אחר בעלי חיים באדמה. בית החזה הרחב מהרגיל שלהם, יחד עם הריאות הגדולות יחסית, הם אלה שאחראים לנביחות העמוקות והקולניות שלו שנשמעות כאילו הגיעו מכלב גדול במיוחד.
כלבי התחש הם תוספת נהדרת למשפחה ולא סתם הם ברשימת הגזעים הפופולריים ביותר מאז שנות ה-50. כיאה לציידים מלידה, הם חכמים, חזקים ואמיצים, אבל גם ידידותיים, שובבים ומלאי שמחת חיים. האופי העצמאי שלהם הופך אותם לעקשנים לא קטנים, מה שעלול להקשות על האילוף שלהם. מה גם שהם נוטים להשתעמם די מהר ולכן פקודות חוזרות ונשנות זה לא ממש בשבילם. הם הכי אוהבים לשחק, להיות צמודים לבעלים שלהם (וכן, הם נחשבים לגזע קנאי במיוחד, אז ראו הוזהרתם) ולרדוף אחרי חיות קטנות כמו קיפודים, ציפורים וחתולים. אפשר בהחלט לגדל תחש גם בדירה בלי חצר, אבל חשוב לזכור לדאוג לו לפעילות גופנית מדי יום.
מילה של וטרינר
בשל ה״גמדות״ הגנטית שלהם, כלבי התחש נוטים לסבול יותר מפריצות דיסק. לכן עדיף להימנע במקרה שלהם מקפיצות מגובה רב מדי עבורם, כמו ספות ומיטות בעיקר. אפשר לדאוג להם לסולם קטן או שרפרף שיעזור להם לעלות ולרדת למקומות גבוהים יותר. ניתן גם להרים אותם על הידיים, אך יש לעשות זאת בזהירות ועם תמיכה תחת הבטן. כשאתם יוצאים איתם לטיול בחוץ, חשוב תמיד לקחת אותם ברצועה כי אם יצור קטן אחר ימשוך את תשומת ליבם, אין דרך לעצור אותו, גם אם מפריד ביניהם כביש עמוס וסואן.
מילה של מאלף
אז נכון, הם עקשנים ושובבים לא קטנים, אבל זה לא אומר שאי אפשר לאלף אותם. יש להם סבלנות, הם עקביים ותמיד יאהבו לעבוד בשביל נשנוש או משחק. הקפידו רק על זמני אילוף קצרים וממוקדים כי הם נוטים להשתעמם במהירות.
ומה עם התחש שלכם?
חיותא מכסה מחלות רפואיות הקשורות בגזע של הכלב שלכם.
הידעת?
במהלך מלחמת העולם הראשונה אסור היה בארה”ב להשתמש בשמות גרמנים וכלבי התחש נאלצו לעבור מיתוג מחדש. במקום השם הגרמני שלהם, Dachshund, שינו את שמם ל-Badger dogs. בהמשך, חזרו לשמם המקורי.
במהלך המשחקים האולימפיים במינכן, 1972, דמותו של תחש מאויר בשם Waldi, הפכה לסמל הרשמי של המשחקים.
לצורת הזנב המעוגלת והייחודית שלהם יש מטרה- לאפשר לבעלים שלהם לראות אותם גם כשהם הולכים בשדה, בדשא גבוה במיוחד או סתם אם נתקעו במנהרה שחפרו באדמה.
ועכשיו, לחדשות
קצת היסטוריה...
התחש הגיע אלינו מגרמניה לפני כ-600 שנה ובמהלך מלחמת העולם הראשונה והשניה כמעט ונכחד בגלל זה. האמריקאים והאנגלים לא יכלו לשאת את החיבור שלו לגרמניה והוא עיטר פוסטרים אנטי גרמנים בהם הוא נראה חובש קסדה גרמנית או מובס ע”י כלב בולדוג אנגלי. היו אנשים שהואשמו בריגול רק משום שבחרו לגדל תחש ובעלי מכלאות רבים ירו למוות בגוי תחש רק בגלל השנאה שרחשו לגרמניה. במשך כל הזמן הזה, נעשו ניסיונות להציל את הגזע באמצעות מיתוג מחדש של שמו, אולם הניסיונות כשלו ומספרם של כלבי התחש בארה”ב ובריטניה צנח לעשרות בלבד. למזלו של התחש, לסיפור הזה היה סוף טוב כי לאחר 1918, חיילים בריטים ואמריקאיים ששבו מאירופה הביאו איתם גורי תחש והגזע חזר להיות אהוב באלפי בתים.
מילה של תחש…
שיעור באנטומיה...
התחש הוא לרוב גזע עמיד מאוד ובריא, אך רגיש במיוחד למחלות מסוימות כמו בעיות בעמוד השדרה, שריר שלד, סכרת וסוגי סרטן שונים, שהסיכון ללקות בהם עולה במקרה של משקל עודף. התחש הוא אכן גזע שנוטה לסבול מהשמנת יתר, ולכן חשוב מאוד להקפיד איתם על תזונה ופעילות גופנית.
בעיות בריאות נפוצות
ומה עם התחש שלכם?
חיותא מכסה מחלות רפואיות הקשורות בגזע של הכלב שלכם.