זיהום בדרכי הנשימה העליונות/ Upper respiratory tract infection

• עיטושים תכופים ונזלת
• סגירה חלקית או מלאה של העפעפיים
• נפיחות והפרשות מהלחמית (החלק הוורוד מתחת לעפעפיים)
• פצעים על הלשון ובחלל הפה
• שיעול
• חרחורים בנשימה
• הרגשה ירודה, אפטיות וחוסר תיאבון

המחלה מאובחנת על פי צירוף של זהות החולה, הסימנים הקליניים והבדיקה הרפואית. האבחנה בין הזיהומים השונים נעשית, ברוב הגדול של המקרים, על פי מיקומי הפגיעה (נזלת/לחמית/חלל הפה), ובמקרים רבים בכל אופן יינתן טיפול מקיף. במקרים מסוימים, ייתכן ויומלץ על בדיקות ספציפיות לבידוד גורמי המחלה, אם כי בדומה לזיהומי נשימה עליונה בבני אדם, בדיקות אלו לא מבוצעות לרוב בפועל מסיבות פרקטיות ומעבדתיות.

מניעה:

• כ-90% מזיהומי הנשימה העליונה בחתולים הם ויראליים ומתוכם, מעל 90% ניתן למנוע בזכות משטר חיסונים נאות. לכן, מומלץ מאוד לחסן כל גור או גורת חתולים בפרוטוקול המומלץ לפי גילם. גם במקרים שבעל חיים מחוסן נדבק במחלות אלו, ההדבקה בדרך כלל קלה ביותר ולא מהווה סכנה משמעותית לבריאותו.
• בבתים בהם יש מספר חתולים וגם בפינות האכלה או במקלטים לחיות, יש להקפיד על היגיינה ולהשתדל לבודד כלי אוכל ומשקה לבעלי חיים המראים סימני מחלה.

מקרים של סימנים קלים, כגון נזלת מועטה בחתול מחוסן שמרגיש טוב, לא מצריכים טיפול וחולפים לבד. מצד שני, בחתולים בסיכון ובעיקר צעירים, מקרים אלו יטופלו באופן מקיף בכדי למנוע סיבוכים שעלולים להיות קטלניים.

טיפול:

• בחלק גדול מהמקרים מעורב, כאמור, וירוס ההרפס. לכן, יינתנו לרוב תרופות אנטי-ויראליות נגד הרפס דרך הפה (פאמציקלוויר) ו/או ישירות לעין (פנציקלוויר).
• משחות עיניים אנטיביוטיות המיועדות לטיפול בדלקות לחמית הנגרמות בעיקר על ידי חיידקי כלמידיה.
• אנטיביוטיקה סיסטמית כגון אמפיצילין או אזיתרומיצין (במקרי חשד למיקופלזמה) תינתן במקרים של חשד לזיהום חיידקי.
• טיפול תומך בנוזלים יינתן במקרים של חתול שלא אוכל ושותה כיאות.
• תרופות לשיכוך כאב יינתנו אם מתלווה כאב למחלה. חשוב מאוד לשים לב לסימני כאב, משום שחתולים נוטים להסתירו. ג’לים מיוחדים המיועדים לחלל הפה מסייעים במקרה של הופעת כיבים בלשון או בחניכיים.