מיקופלסמה/ Mycoplasma Hemofelis
המדריך שלנו נכתב ע"י וטרינרים מוסמכים, אולם אינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף לייעוץ
וטרינרי.
אם חיית המחמד שלכם מציגה מציגה סימפטומים חריגים, צרו קשר
עם וטרינר לקבלת ייעוץ.
מה זה מיקופלסמה אצל חתולים?
מיקופלסמה המוטרופית, או אנמיה מדבקת, היא מחלה הנגרמת על ידי חיידקים ממשפחת המיקופלסמה, ובעיקר מיקופלסמה המופליס (לשעבר המוברטונלה). חיידקים אלו נטפלים לכדוריות הדם של החתול, ובמקרים מסוימים עלולים לגרום בשל כך לתגובה של מערכת החיסון שמשמידה את הכדוריות האדומות וגורמת לאנמיה קשה שנקראת אנמיה המוליטית (IMHA).
מה גורם למיקופלסמה?
- אמנם המחלה די נפוצה בחתולים, אך אופני ההעברה שלה לא תמיד ברורים, מה גם שלא תמיד ברור אם מדובר בהדבקה חיצונית או בהתפרצות של חיידק שנמצא באופן טבעי בגוף החתול. פרעושים נחשדים כגורם ההעברה העיקרי על ידי לקיחת מנת דם. במקרים רבים, בחתולים נגועים נמצאת גם נוכחות פרעושים. עם זאת, גם נגיעות גבוהה בפרעושים יכולה להוביל לאנמיה, בלי קשר לחיידק.
- העברה תוך רחמית, כלומר בין האם לגורים דרך מערכת הדם, נמצאה גם כן כאפשרית.
- סטרס – חתולים רבים הם נשאים של מיקופלסמה המופליס ולא מראים כלל סימני מחלה או אנמיה. לכן, ישנה השערה שמצבי דחק גופני או מנטלי עלולים לגרום להתפרצות.
- אבצסים (מורסות) – פעמים רבות ישנו קשר בין הופעת אבצס, זיהום תת עורי עם כיס מוגלה, לבין נגיעות בחיידק. בחתולים, אבצסים נגרמים לרוב מנשיכה או משריטה של חתולים אחרים. לכן, לא ברור האם המחלה נגרמת במקרים אלו בשל הסטרס שמלווה בפציעה שכזו, או בשל זיהום מציפורניים או שיניים של חתול אחר. חיידק אחר מאותה משפחה גורם למשל למחלת ״שרטת החתול״, שמועברת דרך הציפורניים.
- חולשה חיסונית – מחלה קשה מופיעה לעתים קרובות בחתולים שסובלים ממחלות של מערכת החיסון. עם זאת, אין הדבר מחייב וברבים מהמקרים מדובר בחתולים בריאים לגמרי.
- הדבקה יאטרוגנית – מדובר בהדבקה הנגרמת מטיפול או מוצר רפואי. מנת דם נגועה והעברה דרך מחטים גם הן דרכי העברה אפשריות.
סימנים שיעזרו לכם לזהות מיקופלסמה
- שינויים התנהגותיים: עייפות, חולשה ודיכאון, חוסר עניין, היעדר תיאבון. חתול עירני שהפך לאפאתי.
- חום גבוה: במקרים כאלו, החתול ירגיש חם מהרגיל למגע, בעיקר בריריות החניכיים.
- חיוורון בריריות: כלומר, הרקמה של לחמית העין או החניכיים ייראו חיוורות. במקום גוון ורדרד רגיל, הן ייראו בהירות מאוד עד כדי לבנות. במקרים נדירים יחסית ייתכן גם שהן יהיו צהובות.
- אבצסים: כלומר נפיחויות תת עוריות, לעתים מפרישות מוגלה, באיזורי הלסת, הצוואר, הרגליים או הגב.
- הגדלת קשרי לימפה: אלו נמצאים מתחת ללסת, בכתפיים וברגליים האחוריות.
יש לציין שחתולים רבים יישאו את החיידק ללא סימנים קליניים כלל. מצד שני, במקרים אחרים הם יכולים להיות קשים ובולטים.
איך מאבחנים מיקופלסמה?
ככלל, בשל אחוזי הנשאות הגבוהים, לא תמיד קל לאבחן את המחלה באופן ודאי.
- חשד עולה כבר בבדיקה הגופנית במקרים של חתול עם חום גבוה וחיוורון של הריריות. סימנים שיחשידו בנוסף לכך הם נגיעות בפרעושים, היעדר היסטוריית טיפול או הימצאות אבצסים. תיתכן גם הגדלה של הטחול במישוש בטני או קשרי לימפה.
- ספירת דם תראה אנמיה, כלומר ירידה בריכוזיות הדם ובספירת הכדוריות האדומות.
- בבדיקה הביוכימית תיתכן לעתים נדירות יחסית גם עליה בבילירובין, תוצר פירוק כדוריות הדם, שגורם לצהבת של הריריות.
- במשטח דם ניתן לעתים לזהות את הטפילים, אולם לא תמיד הדבר אפשרי.
- בדיקת PCR נחשבת לבדיקה הוודאית להימצאות המחלה, אם כי יש לקחת בחשבון שהיא תהיה חיובית גם בחתול נשא, ולכן מחברים את הממצא עם הסימנים שנצפו.
- בדיקות נוספות למחלות שמחלישות את מערכת החיסון, בהן וירוסים כמו וירוס הלוקמיה (FeLV), וירוס דיכוי חיסוני הגורם ל״איידס חתולים״ (FIV), או גידולים סרטניים של מערכת החיסון כגון לימפומה.
איך מטפלים במיקופלסמה?
- טיפול אנטיביוטי: הטיפול העיקרי הוא באמצעות אנטיביוטיקה לטווח ארוך של שבועיים לפחות בדוקסילין או קווינולונים כגון מרבופלוקסצין. חשוב מאוד להקפיד על טיפול זה, בין אם בכדורים, בסירופים, או (בחתולים שמסרבים לכך) בזריקות. חשוב להבין שהאנטיביוטיקה לא מעלימה את החיידק לחלוטין אלא הופכת אותו לבלתי פעיל באופן בו התסמינים מוחלשים עד לא קיימים. המחלה עלולה לשוב ולהתפרץ גם לאחר סיום הטיפול והחתול יישאר נשא לכל חייו.
- סטרואידים: במידה ולהדבקה מתלווה אנמיה אוטואימונית קשה, יש לשלב טיפול בסטרואידים דוגמת פרדניזון במינונים יורדים בכדי למנוע את המשך הרס הכדוריות.
- טיפול תומך: חתולים החולים במיקופלסמה סובלים מתסמינים המחייבים התייחסות. הטיפול יכלול מתן נוזלים בעירוי, תרופות להורדת חום ועירוי דם במידת הצורך.
- מניעה: טיפול נגד פרעושים לאורך כל השנה מסייע ככל הנראה במניעת הדבקה במיקופלסמה. גם עיקור וסירוס המפחית אגרסיה ימנע מריבות היווצרות סטרס וגם במהלכן עלול החתול להידבק.
הידעת?
הנשאות של טפילי מיקופלסמה המוטרופית בחתולים גבוהות מאוד. בישראל משערים שייתכן שיותר מ-50% מהחתולים הם נשאים בריאים של החיידק.
כ-⅓ מהחתולים בהם המחלה התפרצה ימותו ממנה ללא טיפול תרופתי.
למרות שמדובר בחיידק מאוד נפוץ, אנחנו לא יודעים עליו מספיק, משום שהוא אינו צומח כלל בתרביות חיידקים סטנדרטיות. מדובר בחיידק ״מיוחד״, זעיר, ללא מבנה תאי כמעט, הדומה דווקא לווירוס.
טיפ מווטרינר
לאור הסבירות הרבה שהחיידק עובר דרך פרעושים או במקרי חולי אחרים, חשוב מאוד להקפיד על טיפולים שגרתיים לחתולכם במרפאה – טיפולים נגד פרעושים וקרציות וחיסונים תקופתיים. במחקרים, בהחלט נמצא קשר בין הופעת המחלה לבין חתולים שלא טופלו, בעיקר כאלו שהתגוררו בקביעות בחוץ. בניגוד לאמונה הרווחת, פרעושים וקרציות פעילים לאורך כל השנה ולא רק בחודשי הקיץ, אז אל תזניחו את הטיפול המונע גם בחודשי השנה הקרים.
כמה זה יעלה לכם?
מה חדש בתחום?
מחקרים בחנו את החיסון הטבעי נגד המחלה ומצאו שחתולים שחלו פעם אחת במחלה והחלימו רגישים הרבה פחות להדבקה חוזרת, ואכן נדיר שחתול יחלה בה פעמיים. בידוד של מרכיבי החיסון שגורמים לכך ייתכן ויעזור לפתח בעתיד תרכיב חיסון יעיל כנגד המחלה.
הידעת?
לעשות חיותא כשחיית המחמד
בריאה זו החלטה נבונה.
אם מבטחים כשכבר קיימת מחלה - היא לא מכוסה