טרכאוברונכיטיס זיהומי (שעלת מכלאות)/ Kennel cough

• שיעול אופייני: לשעלת המכלאות שיעול חזק ויבש שנשמע כמו ניסיון לשחרר דבר מה החוסם את גרון הכלב ויכלול התמתחות של כל הגוף בזמן השיעול. פעמים רבות השיעול ילווה בסופו בפליטת ריר שקוף או קצפי.
• שינוי אופייני בנביחה: הכלב מנסה לנבוח אבל יוצאת רק צווחה גבוהה או שלא יוצא כלל קול.
• נזלת
• הפרשות עיניים
• חרחורים בזמן שינה
• התנשפויות מהירות

ברוב המקרים כלבים הסובלים משעלת מכלאות עושים רושם בריא ואינם סובלים מירידה באנרגיות או מתיאבון מופחת, או רק בצורה קלה. עם זאת, חשוב לדעת שבמקרים של סיבוך חיידקי, או כשמתפתח זיהום בדרכי האוויר התחתונות, במיוחד בבעלי חיים צעירים או מבוגרים מאוד, ייתכנו בהחלט סימנים כלליים כגון חולשה וירידה בתאבון שילוו גם לעתים קרובות בחום גבוה ובשיעולים הרבה פחות חדים ויותר עמומים ו״רטובים״.

החשד במרפאה עולה כבר לרוב על ידי צירוף של כלב פעיל השוהה בקרבת כלבים אחרים המשתעל באופן אקוטי ואופייני, כאילו משהו ״תקוע לו בגרון״. בבדיקה ידגימו לרוב רגישות גבוהה למישוש באיזור הלוע והקנה, ויקחו מדדים כלליים, בהם קצב נשימה וחום. הסכתה בסטטוסקופ תבוצע לבית החזה בשביל לוודא שאין קולות חריגים. עד כאן ברוב הגדול של המקרים. עם זאת, במיעוט המקרים בהם יש חשש לסיבוך של המחלה, ייתכן מאוד שיומלץ על המשך בדיקות דם וצילומי בית חזה בכדי לבחון אם התפתחה דלקת ריאות. במקרים חמורים של זיהום נשימתי ניתן גם לקחת בדיקה בהרדמה של נוזלי דרכי האוויר (bal) ולשלוח אותה לתרבית חיידקית.

• חיסונים: חיסון הליבה של הכלבים הנקרא DHPP (בארץ מופיע לרוב כחלק מקומפלקס חיסון משושה/ מתומן) מכיל כמה וירוסים המשתתפים במחלה – דיסטמפר, אדנווירוס ופארא אינפלואנזה. רוב הכלבים מקבלים אותו בתדירות של בין שנה ל-3 שנים וזה בהחלט מספיק למניעת רבים מהמקרים, כמו גם להפחתת סימני המחלה בזמן הידבקות. ישנו גם חיסון ספציפי נגד חיידק הבורדטלה, זה הגורם לסיבוך של המחלה, הניתן בריסוס דרך האף. 

• בידוד: ככלל, שעלת עשויה לחלוף מעצמה ללא שום טיפול. על מנת למנוע הדבקות נוספות, יש לבודד את הכלב למשך תקופת הטיפול או לכל הפחות למנוע מפגש בין הכלב ובין כלבים שאינם מחוסנים מפני המחלה ושיתוף של כלי מים ואוכל ביניהם.

• מנוחה: במהלך תקופת הטיפול, יש לספק לכלב מקום נעים, מאוורר ורגוע. מומלץ להימנע מקולר הלוחץ על הצוואר ומגרה את האיזור. 

• טיפול תרופתי:  במקרים קלים בהם נראה רק שהשיעול מפריע לכלב לישון או לאכול, ניתן לתת תרופות להקלת השיעול או הפחתת הדלקת. במקרים של חשד לסיבוך חיידקי, תינתן גם אנטיביוטיקה, לרוב מסוג דוקסילין, אוגמנטין או אזניל, או שילוב ביניהן.